לאחותי נפל אצטרובל על הראש. נשמע פשוט. אפשר לחשוב. אממה, היא גרה בארה"ב ושם מסתבר הכול גדול. המכוניות, הכבישים, הבתים, האנשים וגם האצטרובלים. הם נסעו רחמנא ליצלן לשמורת הסקויה. מדובר בעצים ענקיים שמגיעים לגובה של 80 מטר ואף יותר. לא רק העצים ענקיים גם האצטרובלים שלהם מגיעים במגה גודל. אחד כזה נפל ישר על המצח של אחותי. היה דם והרבה, כנראה גם איבוד הכרה ריגעי ואייך לא. לפי התמונות שהיא שלחה של הראש ושל האצטרובל אפשר להבין שהיא יצאה בזול. יש נוסחה שמחשבת את מהירות הנפילה והתוצאה. לוקחים בחשבון מרחק מהקרקע, גודל העצם הנופל ומקבלים חור במצח. היו תפרים, פרמו אותם למחרת, נפיחות, פלסטר ענק וקטע על אצטרובלים.
כשהיינו ילדים נהגנו לאסוף אצטרובלים לשתי מטרות. הראשונה כלי נשק. אין כמו לזרוק אצטרובל על הקבוצה היריבה. בארץ האצטרובלים קטנים אבל ממזרים. הם מגיעים בשתי צורות. סגור ופתוח. הסגור פוגע נהדר ביריב, הפתוח קל יותר ובעיקר שורט. המטרה השנייה הייתה להכין מהם חסידות. לא היה בית בישראל בלי מספר חסידות מהפרי המיובש הזה. מורה למלאכת יד יצירתית במיוחד, הגתה את הרעיון כיצד לנצל את תנובת עץ האורן ומיד בכל בתי הספר היסודיים והקייטנות, הושיבו את הילדים ופתחו קו ייצור של חסידות. חלקן רזות חלקן שמנמנות וכולן דומות. מוסיפים רגלים וצוואר צובעים קצת והרי לכם ציפור נודדת שהשתקעה בסלון הישראלי. שיעורי מלאכת היד פיתחו אצל כולנו כישורים יוצאי דופן. שנים היו תלויים בבית כל מיני יצירות שהבאנו משיעורי המלאכה. בד עם רקמה בצורה אבסטרקטית שאף פעם לא גמרנו. קופסא מקרטון שצבענו והמורה כתבה עליה "מתכונים". כרית לסיכות ועוד כהנה וכהנה. היצירות של הגאונים הקטנים הוצגו בגאווה בארון בסלון והושמדו כשלא הסתכלנו.
כשגדלנו הפכו שיעורי מלאכת היד לשיעורים מגדריים. בחטיבת הביניים הכיתה חולקה לבנים ובנות. תפירה או כלכלת בית לבנות ונגרות לבנים. עוד לא נולד התלמיד שהעז לבקש העברה בגלל שהחלוקה לא מצאה חן בעיניו. למען האמת הייתה בת אחת שהתעקשה לנגר אבל חבל להרוס סיפור טוב עם עובדות לא חשובות. הבנות נועדו לתפור ולבשל והבנים לנגר ולאכול. כך חונכנו. בשיעורי התפירה למדנו מה זה תך נסתר וחוט מכלב. כמובן גם להוציא גיזרה מהבורדה. אני תפרתי מכנסי התעמלות קצרים עם גומי למעלה. שיא האופנה. לא לבשתי אותם אפילו פעם אחת. בשיעורי כלכלת בית למדנו לבשל. חיכינו לשיעורים האלו כי תמיד תיכננו מה נאכל בסוף השיעור. לחם טרי תמיד היה וצידו כל מיני מאכלים פשוטים כמו פירה או סלט. הבנים תמיד חיכו בחוץ שנכבד להם. היום הס מלהזכיר חלוקה מגדרית שכזו וטוב שכך. אבל אליה וקוץ במצב הזה. הרופא שתפר לאחותי את המצח ככל הנראה למד לנגר, כי לתפור הוא לא ממש ידע. למחרת האסון בדקה אותה חברה שהיא אחות מומחית שמיד פרמה את עבודת הטילוא הלא מוצלחת. היא טיפלה בחור שהאיצטרובל יצר, כפי שהיה מצופה מלכתחילה. בכל זאת היא כנראה כן השתתפה בשיעורי מלאכת היד בישראל....
לידיעתכם לא רק ביער יש אצטרובלים גם במוח שלנו קיימת בלוטה שנקראת כך. הבלוטה משמשת לוויסות השעון הביולוגי, מחזורי השינה והעירות, חילופי עונות השנה, מערכת החיסון והחשק המיני, ואף לוקחת חלק חשוב בתהליך ההזדקנות. רק אוסיף שהיא מעט יותר גדולה אצל נשים... מעניין אם במקרה הזה הגודל כן קובע ???
לאחר הטראומה הלא פשוטה של נסיעה במשך שעתיים וחצי לבית חולים קרוב, תפירה לא מוצלחת וצלקת במצח, ניראה לי שכל מה שנותר זה לצטט את הנסיך הקטן שאמר "ילדים הישמרו לכם מפני עצי הבאובב" או במקרה שלנו מעצי הסקויה.
אוגוסט 2020