לטייל בקיץ זה ממש אוקסימורון, בדיחה עצובה, דבר והיפוכו. בערך מחודש מאי מאפסנים את הרצון לצאת לחיק הטבע ומתכנסים בחיק הבית. החום של הקיץ מעביר כל רצון לצאת מהבית הממוזג למשעי. תמיד למדנו שיש בשנה ארבע עונות. סתיו, חורף, אביב וקיץ. איכשהו עם השנים מזג האוויר גרם לכך שיש לנו בעצם רק שתי עונות. עונת החורף או בשמה השני 'סופסוף אפשר לנשום' ועונת הקיץ הידועה כ 'מתי כבר יעבור החום הזה'. במשך שנים המצב אצלנו בבית היה כזה ששר החוץ סבל מהקיץ ואהב את החורף ואני בדיוק ההפך כמו בכל דבר אצלנו. מאחר ואני פולניה, לפחות בחלקי, אני סובלת תמיד. שינויי מזג האוויר העולמיים השפיעו גם עלי. עם השנים טמפ' הגוף שלי עלתה. הגעתי לגיל החום. מאחר והחורפים הם כבר לא כמו שהיו פעם הרי שזו תקופה שהפכה להיות ברמת נסבלות סבירה, חוץ מימי גשם שגורמים לי לדיכאון עמוק. הקיץ לעומת זאת הפך להיות הרבה יותר גרוע. השילוב של חום גוף לא הגיוני עם ההתחממות הגלובלית יוצר מצב של 'אין מצב שאני יוצאת מהבית למקום ללא מזגן'. לפעמים יש לי חלומות על בגדים בסגנון "חולית". בגד שמקרר את הגוף. לא ממש לפי המפרט של הספר עם מיחזור השתן אלא יותר בנוסח בגדים מיוחדים עם ננו מזגן בסיבי הבד. תארו לכם עולם בו הבגדים מתאימים את עצמם למזג האוויר. כשחם הם מקררים כשקר הם מחממים. אין כמו לשבת במזגן ולחלום חלומות באספמיה. אז נסענו לירושלים בשבוע שעבר, באחד מהימים היותר חמים שהיו הקיץ. בדרך עצרנו לארוחת בוקר. אין מצב שכאשר יוצאים מהבית לא נעצור לבלוס. לא משנה באיזה טמפ'. אכילה מופרזת מופיעה ברשימת החובה לביצוע ביום חופש. כבר כשיצאנו מהרכב הופיעו סימנים שאי אפשר היה להתעלם מהם לגבי מד הטמפ', אבל אנחנו התעלמנו. חיכינו שעה וחצי בתור להזמין את האוכל. חרפנו את נפשנו וישבנו בחוץ!!! בלי מזגן ובלי מאוורר. אכלנו, נזלנו, טפטפנו ובסופו של דבר שבענו. ברוך השם אפשר היה לרוץ לאוטו ולפתוח מזגן. משם בנסיעה איטית, על מנת לקרר את הגוף, זחלנו ליעד הבא. בית הנסן שבירושלים. כאשר יצאנו מהרכב החום היכה בנו. האם נחזור לאחור? אין מצב. חייבים לעשות וי ברשימת המטלות כפי שהוחלט עליהם במזגן בבית. אז יצאנו לדרכינו בשמש היוקדת. הצגנו תו ירוק ונכנסנו למבנה המדהים של בית החולים למצורעים (לשעבר). אין מצב שמצורע אחד היה יוצא החוצה בכזה יום. רק משוגעים כמונו מתעקשים. למלון הגענו מרוטים ודביקים. בערב כשצעדנו מעדנות לחיזיון האור קולי הופיעה פתאום רוח קלה. משב קטנטן. מיד עטיתי על עצמי את הז'קט שסחבתי למקרה שיהיה קר. זה עבר לי מהר מאוד. גם בירושלים בעשר בלילה חם. מאוד. למחרת בבוקר כמו בכל פעם שאנחנו בירושלים שמנו פעמינו לשוק מחניודה. השילוב של הטמפ' עם המסכה על הפנים ו3 מיליון אנשים שהסתובבו שם היה בלשון המעטה חוויה מפוקפקת. למרות השילוב הבלתי נסבל הזה ערכנו גם ערכנו את הקניות שתכננו. מזל שהיינו חדורי מטרה ומיד כשנראה היה שהגענו לסוף המטלות ברחנו כל עוד נפשנו בנו לרכב או יותר נכון למזגן.
במרומי הגיל אליו הגעתי אפשר היה לחשוב שתהליך הסקת המסקנות שלי יהיה הגיוני משהו. שאצליח לקשר בין טמפרטורה להתנהגות. אבל מסתבר שיש דברים שלא לומדים. אפילו שר החוץ שסובל בכל טמפ' מעל 22 מעלות צלזיוס היה מוכן לתכנון הקלוקל הזה. הבטחנו לעצמינו שמאורע כזה לא ישוב ולא יקרה. לא שנוותר חס וכרפס על נסיעה מסוג זה ובטח שלא על החברה. פשוט נתכנן טיול למקומות עם בקרת אקלים מיטבית יותר. כל שנותר לנו זה לחכות לחורף ואז בטוח נצא ו"נקרע" את שבילי ארצנו בין מסעדה לבית קפה כיאה למיטיבי הלסת שאנחנו.
ספטמבר 2021