הוויכוח היה ארוך ומתיש. אני התנגדתי לכל ההצעות. התעקשתי על הדרך שלי. אני אישה בוגרת ואינטליגנטית ומצטערת אבל אין מצב שיגידו לי מה לעשות. כאשר הגעתי אל היעד לא היה ברור מי צדק. האם ההתעקשות שלי לפנות ימינה קיצרה את הדרך או שהייתי צריכה להקשיב לו כשהתעקש שאסע ישר. זה קורה באופן יומי. לפעמים יותר מפעם ביום. כל פעם שאני מפעילה את הווייז מתנהל באוטו ויכוח. לפעמים הוויכוח שקט ולפעמים נשמעות צעקות. הכל תלוי בתוצאה. יש מספר אפשרויות 1. סמכתי עליו והגעתי ממש מהר. 2. סמכתי עליו ונתקעתי בפקק. 3. לא סמכתי עליו והגעתי מהר. 4. לא סמכתי עליו ונתקעתי בפקק. יש עוד אופציות, למשל שילוב כוחות. הוא מציע, אני מתעקשת על דרך אחרת, הוא מתרצה ופוף יורדות מספר דקות. בפעם הבאה הוא אמנם מנסה להציע את המסלול הקבוע שלו אבל מהר מאוד מסכים איתי ומאמץ את הדרך שאני הצעתי. לעתים הוא מתעקש ממש ועם הזמן הבנתי שלפעמים יש דברים בגו. למדתי בדרך הקשה כשנתקעתי בפקק מטורף בגלל תאונה. הוא ניסה להתריע, אני לא הקשבתי. מערכת היחסים שלנו לא פשוטה. כשרק הכרנו סמכתי עליו בעיניים עצומות לרווחה. בכל אופן צריך להסתכל על הכביש. עם השנים כבכול מערכת יחסים התגלעו סדקים וחוסר האמון נבנה. זכורה לי הנסיעה לצפון. עמדנו שעות בפקק אינסופי. דיווחו על תאונה באזור יקנעם ואז הגענו לצומת דרכים. הוא הפנה את כולם ימינה לכיוון אליקים. הדרך קדימה הייתה ריקה. תהינו האם התאונה שדווחה חוסמת את הכביש? לקחנו סיכון. הכביש היה ריק. אח"כ שמענו על הפקק הנוראי שהיה בתוך יקנעם. מי שסמך עליו אכל אותה. אפילו בדרך הביתה הוא מנסה לשלוח אותי לדרכים עקלקלות ללא כל הגיון, לפחות לא שלי.
פעם לפני מלא שנים השתמשנו במוצר אחר די נדיר - מפה. אמיתית כזו מנייר. בכל נסיעה היינו קונים מפות של האזור. מסמנים מסלולים. משננים שמות של אתרים ורחובות. ידענו אייך להגיע ממקום למקום וכשהיינו באזור לא מוכר נעזרנו באנשי הסביבה. הוויכוח היה מי ישאל. שר החוץ תמיד התעקש שאני אשאל. אני התעקשתי לא לשאול. ניסע עוד קצת ונראה היכן אנחנו. בטיולים בחו"ל זה בכלל היה סיפור. גם שפה שונה, גם כבישים לא מוכרים והמפות לא תמיד היו מעודכנות. קיבלנו מחברים שבדיוק חזרו מהיעד המבוקש. אלא שהם קיבלו את המפות כנראה בירושה מהסבא. לא היה הקשר בין המסלול שבמפה לכבישים שבשטח. כך נוצר המצב שנסענו רברס באוטוסטרדה בהולנד. טיילנו לנו זוג צעיר ברחבי אירופה הקלאסית. אנחנו והמכונית חמושים במפות דוהרים אל הלא נודע. עברנו את אוסטריה וגרמניה חלפנו על פני שוויץ ואז הגענו להולנד. באחד הערבים כאשר חזרנו למקום הלינה שלנו עלינו על אחד הכבישים המהירים. היינו בטוחים שנצליח לנווט אל היעד. הבעיה הייתה שהמפה לא דייקה והשלטים היו לא מובנים ואופס פספסנו את הירידה. ברור מהיר העלה שהירידה הבאה אינה נראית באופק. מבלי להתבלבל שר החוץ הכניס לרברס וטס בחזרה. על השוליים. באותו הערב נשמעו הרבה צפירות ברחבי הולנד. סביר להניח שאם היה לנו ווייז זה לא היה קורה. או שאולי כן. לא קל להבין את ההוראות של הווייז תוך כדי נהיגה בתוך בליל של כבישים. מקסימום הוא היה מנווט אותנו לדרך חלופית.
אחת הבעיות הנובעות מהנווטן האוטומטי היא שמפסיקים לחשוב. מכניסים את הכתובת ומובלים כצאן ליעד. לא מכירים את הסביבה לא לומדים את הדרך. פשוט מקשיבים להוראות. ישר, ימינה שמאלה, הגעת אל היעד. בקיצור הפכנו לסוג של מפגרים. תארו לעצמכם מצב בו הווייז ישבוק חיים, אפילו באופן זמני. הכאוס שישתרר יהיה לדעתי בילתי ניתן לתיאור. אף אחד לא יגיע אל היעד. קריאות הצילו ישמעו בכל עבר. בלגן רבתי. נראה לי שעדיף להמשיך לריב איתו העיקר שהזוגיות תישמר.
פברואר 2022