יש דעה רווחת ששטיח מוסיף הוד והדר בכל מקום בו הוא מונח. נדיר למצוא בית בלי שטיח. אם לא בסלון אז במסדרון, אם לא שם אז בחדר השינה או בחדרי הילדים. יש כל מיני סוגי שטיחים וצורת אריגה. יש כאלו בסגנון עתיק יש מודרני יש חדש שניראה ישן, יש גאומטרי, יש עם דוגמאות פרחוניות בקיצור עולם ומלואו.
לאימא שלי הייתה חיבה לשטיחים. מידי פעם היה מופיע בבית שטיח חדש שהיא רכשה בדרך כלל מאנשים פרטיים שהביאו את השטיח איתם מארץ מוצאם. השטיח העיקרי בבית שלנו היה בסלון והוא בהחלט הוסיף הוד והדר לבית. אבל וזה אבל גדול הבעיה הייתה שיטת ניקוי השטיח שלה שהייתה די מיוחדת שלא להגיד לא הגיונית. היה לנו שואב אבק בצבע בורדו. הוא היה מונח שמור בקופסא שלו בתוך הארון מתחת לתלוים בחדר של סבתא. זה היה ארון ענק כזה של פעם. שואב האבק גר באמצע. אף אחד לא הורשה לגעת בו. הוא לא נועד לעבודה קשה. מידי פעם הוציאו אותו וזה היה אירוע מיוחד. היתה שקית מנייר לאבק, היו חלקים שצריך היה להרכיב והייתה משימה לניקוי. בדרך כלל משימה זניחה כמו שאיבת הספה. חס וחלילה לא מנקים איתו את השטיח. לזה יש את הידיים ואת חובט השטיחים. ביום יום היא הייתה עוברת על השטיח עם המטאטא ועם סמרטוט לח, הופכת אותו והופכת חזרה אבל פעם ב – (מי זוכר בטח פעם בחודש) היה שלב הניקוי היסודי. מתחילים בלגלגל את השטיח ולהוציאו החוצה. שם בכוחות משותפים היינו מניחים אותו על חבלי הכביסה. היו לנו חבלי כביסה בגודל של בית שעמדו על משטח בטון ויכלנו לתלות עליהם כמות אדירה של כביסה ושטיח אחד. עכשיו הגיע שלב החבטות, כל אחד בתורו היה תופש את חובט השטיחים ומרביץ לשטיח עד כלות הנשימה. הרבצנו וקיטרנו. אימא בעיקר עודדה אותנו ונתנה דוגמא בחבטות שלא ביישו כל שחקן טניס בווימבלדון, היה לה כושר אימתני בכל מה שנגע במשימות ניקוי. אנחנו היינו עסוקים יותר בלקלל ופחות בלחבוט. אין כמו לקלל כשחובטים ומנסים לברוח מהמשימה הבילתי נסבלת הזו. לאחר שלא היה בשטיח ולו עננת אבק אחת הגיע הזמן להוריד אותו למשטח שמתחת לחבלי הכביסה. אז הגיע שלב החומץ. אין כמו שיפשוף השטיח עם חומץ כדי לשמור עליו. השטיח היה נח לפחות יום אחד בחוץ כדי שהרייח של החומץ יעלם ורק אז הוא היה חוזר בשמחה הביתה. כל פעם שאימא הודיעה שהגיע זמן ניקוי השטיח השתדלנו להיעלם ולהשאיר את אבא לבד במערכה.
עם השנים גם לי היו, בדירות שגרתי בהן, כל מיני שטיחים מהוהים מכל מיני מקורות עלומים. השטיחים נוקו בדרך זו או אחרת ובעיקר ספגו אבק. כאשר שר החוץ ואני עברנו לבית הנוכחי שלנו אימא הגיעה יום אחד עם שטיח ענק ומיוחד בדוגמא של פעם ובצבע נדיר. הוא היה אחד מאלו שהיא רכשה והיה מגולגל ושמור ליום גשום. מה לעשות שאני לא אימא שלי, אמנם אוהבת בית נקי אבל פחות בקטע של להתאבד על זה. די מהר התייאשתי ממשימת ניקוי השטיח. הבית שלנו היה מלא בשלושה ילדים, שני כלבים, חתולה אחת ועוד חברים מזדמנים שהילדים דאגו להביא הביתה כל יום. תמיד היה מי שליכלך, הקיא, השתין ולא בהכרח הכלבים. היו דיונים על קניית שואב אבק מהסוג המיוחד (קירבי) אבל אני פתרתי את הבעיה בדרך הכי קלה. גלגלתי את השטיח ואפסנתי אותו בגג.
עברו עשרים שנה ופתאום נזכרתי בו. שר החוץ נשלח לגג וירד עם עננת אבק וריח של פעם או יותר נכון של עובש. השטיח עבר ניקיון יסודי והונח כלאחר כבוד במקום הראוי לו. האמת יפה. שואב האבק שלנו מנקה אותו נהדר, מה גם שאין מי שילכלך אותו. פשוט מושלם.
פברואר 2023