השבוע היה שבוע עמוס בחרא. בחירת המילה אינה מקרית. כאילו לא מספיק כל המצב במדינה, החטופים, שלב א', שלב ב', טראמפ, ביבי, שרה, הרוגים על ימין ועל שמאל. פעם בפילבוקס – אוי כמה מיותר ופעם בהתמוטטות מנוף – אלוהים תעשה שזה יגמר כבר הסיוט הזה. כאילו לא מספיק כל הכאב הזה, הלב המדמם לו בשקט, העצבות, הבכי, החטופים והחטופות שחזרו, החטופים שעוד לא חזרו ואני ככה בבית בשקט ובאין רואה מנקה חרא. אז זהו שלא תבינו שאני נותנת לעצמי ציון גרוע בניקוי הבית. ממש לא, הבעיה היא ממש כפי שהיא נשמעת - אני מנקה קקי והרבה.
השאלה למה? האם יש אצלי בבית מישהו שלא שולט? שר החוץ עדין לא הגיע לשלב הזה וגם אני לא. הראשון לציון לשמחת כולנו גמול. הילדים גמולים מזה שנים רבות ובכל מקרה לא גרים אצלינו. מי שנותר בעצם זה רק ג'ק הכלב המזדקן שלנו. ואכן הוא המסכן שאני מנקה אחריו. בדרך כלל הוא שולט סביר בצרכיו אבל יש לו אישוז לכלב הזה. ככל שהימים עוברים הזיקנה משתלטת עליו והוא מתחיל לפשל. הוא כבר בן 15 ומה לעשות הגיל ניכר עליו. בנינו, אף פעם הוא לא היה מושלם. לקחנו אותו ממשפחה מתעללת בחיפה והוא נוירוטי לחלוטין. על כל זה יש להוסיף את השנים שחלפו וכנראה איזה מחלה כי הוא ירד המון במשקל. הוא ממש עלה נידף ברוח. למרות כל התיאור הלא נעים הזה הוא עדין שמח לצאת לטיול, אוהב להתכרבל איתי במיטה, נהנה לאכול את השאריות של ארוחת שישי, בקיצור סביר מאוד.
אבל וזה האבל הגדול, פתאום הוא החליט שקשה לו להתאפק. מילא פיפי אבל קקי?! אלוהים אדירים רק זה לא. במקום שהוא יעשה את מה שהטבע כנראה מכריח אותו ויניח לגושונים שלו הוא מבין כנראה שזה לא תקין ומנסה להעלים ראיות. התוצאה היא פיזור מסיבי של התוצר בכל רחבי החדר. בדרך כלל במקלחת של הילדים או בחדר שירות. התוצאות האלו גורמות לנו לעוגמת נפש גדולה. השבוע התעוררתי עם ריח ניחוח באפי ומיד הבנתי שיש פיגוע. מאחר והשעה הייתה ארבע לפנות בוקר פעלתי בדממה. קמתי מהמיטה והלכתי עם הפנס של הטלפון לחפש את הראיות. היה די חרא הגועל הזה. שר החוץ שמתלונן חדשות לבקרים שהוא לא ישן, נם לו בחדר שינה ללא הפרעה ואני קירצפתי. אני אחסוך מכם את התיאור המלא רק אספר שיש לחומר הזה נטיה להתקשות ולהידבק לריצפה. בחמש כאשר שר החוץ התעורר הוא מצא אותי נחה בחדר טלביזיה, לוגמת קפה ונאנחת. עכשיו הגיע התור של חדר השינה. הסדינים, הריצפה, ואפילו הפיג'מה שלי. היה לא פשוט.
בדרך כלל מי שמגיע קודם הביתה פותח את הדלת בחשש רב כי אין לדעת מה מצפה לנו. השבוע גם שר החוץ ישב על ארבע בחדר השירות וקירצף שאריות של ראיות שג'ק ניסה להסתיר. אנחנו מפתחים מיומנות בטיפול בגועל הזה. ככה זה כשיש כלב מזדקן. השבוע זה קרה פעמיים ואני מקווה שזה לא יקרה שוב כל כך מהר. יש כל כך הרבה חרא במדינה בזמן האחרון שזה מספיק ואין לי צורך בעוד.
היום יום שישי, עוד לא פירסמו את שמות השבים בשבת. ההמתנה מורטת עצבים. ראש הממשלה שלנו בארה"ב בעיצומו של איחוד משפחתי ובארץ כולם מלהגים כמוצאי שלל רב על ההצעה של טראמפ. מעלים אנשים מהאוב ומדברים ועוד מדברים ועוד רק לא על מה שצריך לדבר עליו. במקום להתמקד רק בחטופים כי זה מה שחשוב, מרגיש לי שיש כאן הסחת דעת, משחקים בקקי ובפיפי, מנסים לעוור את עיני הציבור ולהעלים ראיות על חלקם בחרא העמוק שבו אנחנו שרויים. לג'ק הכלב המזדקן שלנו יש תירוץ, הוא גריאטרי. מה התירוץ שלהם?
פברואר 2025.