נסעתי לקנדה עם מזוודות כמעט ריקות. היה לא פשוט לארוז בעיקר בגלל שאני ידועה כאורזת בסגנון "מה יקרה אם". אבל התגברתי על עצמי. השתדלתי. הכנסתי והוצאתי בגדים מהמזוודות בגלל שידעתי שאני אזדקק למקום. עובדה ידועה היא שכאשר נוסעים לחו"ל קונים מתנות למסכנים שהותרנו בארץ. אינני יודעת מי הנחיל את החולה הרעה הזו אבל בכל טיול בחו"ל אני מוצאת את עצמי חושבת ומחפשת מה להביא ולמי. מדובר בדילמה לא פשוטה. מתחילים ברשימת למי בכלל קונים. יש אנשים עם הרבה מחויבויות ואז הרשימה מכילה את העוזרת, המדריך של החדר כושר, השכנה שאוספת את העיתון (כדי שהגנבים לא יבחינו שיש כאן בית ריק), הילד מהרחוב השני שמאכיל את החתול של השכנים ממול שאימץ אותנו וכן הלאה וכל הלאה. כל זה עוד לפני שבכלל דיברנו על בני הבית הקרובים. פעם לפני מלא שנים כשהייתי ילדה הנסיעות לחו"ל לא היו ענין שבשגרה כמו היום. מי כבר נסע? אנחנו בטח לא. היו לי דודים שנסעו הרבה לחו"ל, מתנות לא קיבלנו (בכל זאת משפחה ענפה עד מאוד) אבל גלויות בהחלט, כדי שנטעם קצת מעולם. הורי החלו לטוס לחו"ל כאשר אחותי עברה לשם. בכל נסיעה הם היו חוזרים עם שלל מתנות. בהתחלה זה היה לבחירתם ובהמשך הם נסעו עם רשימות מסודרות. נעלי ספורט מסוג ריבוק/נייק/אדידס במידה ברורה עם צבע ואופציות לשינוי. הבנו את העיקרון וניצלנו אותו עד הסוף. מסתבר שאין כמו נסיעה של הורים לחו"ל והיום מיישמים את זה עלי הלכה למעשה.
לעיתים כאשר היעד הוא סתמי אין בקשות גדולות מלבד "אם תראי משהו שמתאים לי אז תיקני" או "בדיוטי פרי אני חייב/ת שתיקני לי את הבושם/יין/סכיני גילוח". כאשר הנסיעה היא למקום עם מרכזי קניות ידועים וברורים כמו ארה"ב או קנדה אזי הרשימה הופכת להיות הרבה יותר ספציפית. על כל זה יש להוסיף את היוולדו של הנכד הראשון לציון ואייך לא את ההבדל במחירים. קשה לעמוד בפיתוי לקנות עוד ועוד כאשר עומדים בשילוב של שלושת חלקי משולש הקניות. בני משפחה – מחיר – צרכים. לדעתי יש כאן התאמה מלאה לתאוריית הצרכים של מסלו. בתחתית הפירמידה יש צרכים פיזיולוגיים. אני בטוחה שבגדים/סבונים/נקניק טוב וכו' עונים על ההגדרה הזו. מעל מגיעה השורה של צרכי הביטחון, אייך ילדי יהיו בטוחים באהבתי אם הם לא יקבלו ממני מתנות לאחר היעדרות ארוכה של 3 ימים או יותר. לגבי הצרכים החברתיים מתברר שקשה להתפאר במשהו שאיננו מיוחד. אז אני מתפארת בבגדים שקניתי במבצע היסטרי בלולו למון. לא לי! על עצמי אני חוסכת, פולניה או לא? או באיזה פריט מדהים לבית שאין לאף אחת שמצאתי בשוק נידח בהרים מצד שמאל. את הכבוד והערכה אני מקבלת מהקניות המיוחדות שלי ומהתמונות שאני מעלה לסטורי. הסעיף של הגשמה עצמית משמעותי ביותר. עולה השאלה האם סיום הטיול עם מזוודות עמוסות לעייפה בלוויות שר החוץ הלחוץ לעייפה, אייך נעבור את שלב שליחת הכבודה, עונה על הסעיף? כנראה שכן.
הנסיעה הפעם הייתה בטיסה סדירה ולשמחתי כי רבה כל אחד מאתנו היה זכאי למזוודה קטנה, מזוודה גדולה ושלל תיקים על הכתף. מילאתי את כולם בלי עין הרע. לצד הטיול המדהים עיני בלשו כל העת למצוא מתנה מתאימה לכל אחד מבני הבית הקרובים. הווה אומר שלושה ילדים, שתי כלות ונכד אחד. נרשמה הצלחה רבה וכל אחד מהרשומים קיבל את חלקו. היו גם קניות אישיות אבל הן בטלות בשישים לעומת השאר. בכל טיול לא משנה אורכו או יעדו אני מוצאת את עצמי קונה לבני המשפחה מתנות ונהנית (בסתר) מכל רגע. הולך ומסתמן שההנאה הכי גדולה היא קניות לנכד או בשמו החדש הראשון לציון. הפכנו לסבאסבתא מכורים וכל חיוך שלו תורגם במיידי לעוד מתנה. על זה נאמר כאשר אבדנו עבדנו.
יוני 2022