הקורונה שנחתה על הבית הפרטי שלי לפני שנה שינתה הרבה דברים. אחד מהם, מהותי, הוא חוסר החשק לעלות על מטוס ולפזז ברחבי העולם. אז נכון שבהתחלה אף אחד לא טס אבל מאז כבר חצי מדינה יצאה וחזרה. רק אנחנו מביעים חוסר חשק וענין בחו"ל. בתוך תוכי האשמתי את שר החוץ בחוסר החשק הזה. הוא חלה באופן יסודי ומעמיק בקורונה ומאז הוא הביע התנגדות נחרצת לעלות על מטוס. המחשבה על שהיה עם עוד אי אלו משתעלים בחלל סגור למשך מספר רב של שעות, גרם לו לחיל וחלחלה. אני הצטרפתי, מה אכפת לי לתלות בו את האשמה? גם כך אינני חובבת טיסות מושבעת. יצא המקרה והתקבלה הצעה להצטרף לזוג חברים לטיול בטוסקנה. אני מיד הסכמתי אבל היה לי ברור ששר החוץ ידחה את ההצעה על הסף. באופן מפתיע לאחר בדיקת התאריכים והיעד הוא ענה 'למה לא'. שוק והלם אחזו אותי. אייך זה קרה? אם אפילו על השלילי באדם אינני יכולה לסמוך אז על מי כן? מאחר וכך החלטנו פה אחד שאנחנו נוסעים. פה התחילה סאגה בלתי נגמרת שרק כאשר נחזור לארץ בשלום ללא בידודים וסגרים נדע שהיא הסתיימה.
ישבנו מלאי שמחה לתכנן את הטיול ואז נשאלה השאלה האם כל הדרכונים בתוקף. דממה נפלה על השולחן. בתוקף? מי זוכר? כבר שנתיים שאנחנו סגורים ומסוגרים. אצנו רצנו ומסתבר שהדרכון שלי כבר לא בתוקף לפחות שנה וחצי. רואה השחורות בינינו כבר נכנס לתכנון הקרב המתיש עם רשות האוכלוסין וההגירה. פעם קראו לזה משרד הפנים והזיכרונות משם עגומים ביותר. מי לא זוכר את השעות שבילינו במשרד הפנים כל פעם למטרה אחרת. היה ברור שמדובר על יום של עצבים מרוטים ושעות של המתנה בתור עם עוד אלפי אנשים. מסתבר שבשנים האחרונות התרחש מהפך. קבעתי תור מהיום למחר בסניף בדרום תל אביב. במוחי הקודח כבר ראיתי את עצמי יושבת עם אלפי פליטים סודנים ובסוף כשהתור שלי מגיע נגמר להם הדיו או הנייר והפקידה בטוח לא נחמדה. להפתעתי החוויה הייתה ההפך הגמור. הכל היה מדהים. לא חיכיתי בתור מעבר ל 8 דקות!!!!!! קבלת הפנים הייתה מקצועית ונעימה. מסתבר שאפשר גם אחרת. הדרכון היה בידי תוך שבוע ומאז אני רק מהללת ומשבחת את רשות האוכלוסין וההגירה. על פניו כל מה שנותר זה לטוס אבל מסתבר שזה לא כל כך פשוט. עכשיו צריך לקנות כרטיסי הטיסה. כמו כל עם ישראל היינו בטוחים שנמצא כרטיס ב 88 יורו וננצח את השיטה. אז הזמנו כרטיס בחברה כזו והסתבר לנו שהמחיר לא כולל את הטייס, הכיסא, המזוודה, הדלת של המטוס והדלק. על כל פריט ברשימה יש להוסיף טבין ותקילין. קרה המקרה ונשכח פריט זהו המחיר הוכפל. שכחת שילמת. זה הפטנט. הכרטיס הסופר זול שלנו הגיע בסופו של דבר למחיר סטנדרטי של טיסה סטנדרטית רק בתנאים הרבה יותר גרועים. סה"כ הגיוני.
אחרי שהדרכון וכרטיסי הטיסה היו בידינו התחלנו לבדוק את דרישות הקורונה. עניין באמת פעוט. אפשר לחשוב שמדובר בפיסיקה גרעינית. מסתבר שזה די מסובך כמעט כמו תורת המשחקים. צריך להבין לטינית דקדוקית על מנת לנחש מה החוקים כאן ומה תופש בארץ היעד. כל אתר מתייחס לחלק מהתנאים ומפנה אתר אחר לגבי שאר החוקים. שילוב של חלקי אינפורמציה וחוכמת ההמונים או יותר נכון חוכמת החוזרים הביאה אותנו למסקנה שצריך 3 בדיקות PCR . הבדיקות האלו הן בעצם מסחטת כספים. נדחוף לך מטוש ותשלם הרבה כסף. בארץ המחירים צנועים יחסית לאיטלקים שמפקיעים מחירים בלי להניד עפעף. אנחנו ערוכים לטיול כמו למבצע צבאי. במטבח יש קלסר ובו עשרות דפים. שר החוץ חוזר ובודק הכול כדי שלא נהיה מופתעים. למרות כל ההכנות יש עננה של חוסר ודאות. נטוס? נגיע? ניכנס? נחזור? מה בסך הכל רצינו? קצת חופש?!
נובמבר 2021