חנוכה עבר וארע נס, לא אכלתי ולו סופגניה אחת. ממש נס חנוכה פרטי. כשהיינו ילדים הכרנו רק את הסופגניות הרגילות עם הריבה האדומה. הסופגניות הקנויות אף פעם לא היו מציאה גדולה. בצק לבן ספוג שמן עם טונה של ריבה אדומה זולה בפנים. למרות כל התיאור הלא מעורר תאבון הזה לא היה מצב שלא אכלתי סופגניה בחנוכה. בד"כ הרבה יותר מאחת. אני לא אוהבת את הריבה שבסופגניה ונהגתי לנגוס מסביב. את מה שנשאר, הגוש האדום והנוזל זרקתי ישר לפח. בבית אמא הכינה מידי פעם סופגניות בעיקר אם היו מוזמנים אורחים. היא דבקה במתכון הקלאסי מבצק שמרים. אמא ידעה להכין בצק שמרים נהדר. היינו מחכים שהוא יתפח ואחר כך עם כוס היינו קורצים עיגולים. השיש במטבח היה מתמלא בסופגניות שחיכו לתפיחה חוזרת. משם הן היו עוברות לסיר הטיגון וכשהופיע הפס הלבן בהיקף הסופגניה ידענו שהן מוכנות. הסופגניות היו נאכלות מיד, עם ריבה או בלי ריבה ותמיד עם הרבה אבקת סוכר. סופגניות אמיתיות של בית עם טעם מעולה. עם השנים הסופגניות הקנויות עברו השתדרגות משמעותית. היום כל סופגניה מגיעה עם הר של ממתקים מעל וים של טעמים וקרמים בפנים. הקשר בין הסופגניה החדשה לסופגניה הקלאסית רחוק כמו מזרח ממערב. לפני מספר שנים כשרק התחילו עם הטרנד קיבלנו לבית החולים משלוח נהדר של סופגניות. היה קרב לא פשוט על חייו של ילד ולאחר שהוא השתחרר הביתה ההורים שלו באו לבקר אותנו עם הסופגניות. גם בשנה שאחר כך הם הגיעו והטעם של הסופגניות היה מעורב בזכרונות הלא פשוטים וההצלחה.
בכלל חנוכה אצלי הוא חג שמעלה זיכרונות. בתור נערה כשלמדנו על החשמונאים ועל המכבים נהגתי לשגות במחשבות על התקופה ההיא. קראתי את יוספוס פלביוס כאילו היה ספר רגיל. מה לעשות הייתי חננה. אהבתי היסטוריה. מבחינתי ללמוד היסטוריה זה לא רק אוסף של עובדות ותאריכים אלא אנשים אמיתיים עם מחשבות ורצונות. היינו כיתה קטנה של משוגעים להיסטוריה עם מורה נהדר ועסקנו במעבר לעובדות הפשוטות. ניסינו להבין את הסיבות למעשים ולזיכרון ההיסטורי. כשחושבים על זה החשמונאים חיו בתקופה לא פשוטה. מה שבטוח שהם לא אכלו סופגניות ובטח לא עם קרם שמפניה. מאז עברו הרבה מים בירקון והיום הסופגניות הרגילות מתביישות בפינה. כל קונדיטור מתחיל מפציץ בטעמים ובקישוטים. גם אנחנו התפתינו השנה וקנינו ערימת סופגניות מפונפנות. היה מבצע ב'חבר' אז לא נאלצנו לקחת משכנתא. היה כאן תיכנון מקדים של הגעה לקונדיטוריה כי זה היה שילוב של יום שישי וחנוכה. בשבע בבוקר שר החוץ חרף נפשו ונסע לכפר סבא. הוא הגיע ממש בזמן כי התור כבר החל. הייתה התנפלות והוא הצליח לשים את ידו על תשע סופגניות. בערב הדלקנו נרות שרנו 'מי ימלל' ו'מעוז צור'. אכלנו ארוחה נהדרת ואז הגיע תור המנות האחרונות. לסופגניות הייתה תחרות לא קלה של גלידה וקרמשניט. הרוב טעמו מהסופגניות ואני משום מה לא התפתיתי. מצב נדיר אצלי לגבי מתוקים. ברגעים כאלו של מפגשים משפחתיים אני מתגעגעת לטעמים של פעם. לפשטות. מי יתנני סופגניה רגילה שהרגע יצאה מהטיגון.
דצמבר 2021