עוד שנה עברה בתקופה המוזרה והבלתי צפויה שנכפתה עלינו. יש הרגשה שאנחנו דוהרים ברכבת הרים מטורפת. עליות ומורדות והפתעות ושינויים ולמרות הכל, איכשהו החיים ממשיכים. אז מה היה לנו בשנה הזו? לפני כמעט שנה ממש לאחר יום כיפור נדבקנו בנגיף הקורונה. עד היום אנחנו מחפשים את המדביק האלמוני. עברנו חודש לא פשוט כולל אשפוז של שר החוץ והחלמה איטית עם שאריות עד היום. הסגרים הופיעו ונעלמו, עקבנו בדקדקנות אחרי מדד הנדבקים, הכרנו את הR הקובע ועטינו מסיכות על פי ההנחיות. אחרי תקופה לא פשוטה המגמה השתנתה וממש לא מזמן, בתחילת הקיץ הייתה הרגשה שהנה הקורונה נעלמת. לשנייה אחת היינו ממש אופטימיים, אבל הנגיף הרים את ראשו והמגיפה חזרה ובגדול. הנה אנחנו בספטמבר 21 כמעט שנתיים אחרי שהיא פרצה בסין ונראה שהיא לא הולכת לשום מקום. גל רביעי, חיסון שלישי והרבה בדיקות מהירות שמנהלות לנו את החיים. כולם מכירים את המילה אנטיגן וPCR. נעשינו מומחים בחוקי בידוד ובימי דגירה. מספר החולים הקשים משמשים כמדד למצב הרוח הלאומי יחד עם ההבנה המרגיעה שככל הנראה לא נחזור לימי הסגרים. נחמה פורתא. לצד כל הקרבות בנגיף העקשן העולם המשיך להתנהל כמעט במקביל. עברנו מספר מערכות בחירות הזויות ובסופו של דבר ניראה שהצליח לנו ויש ממשלה אחרת. עברנו מלחמה עם טילים על הדרום על ירושלים ואפילו על תל אביב. מי היה מאמין שנרוץ למקלט דווקא מדירת סטודנטים בתל אביב. מצאנו את עצמנו רצים שתי קומות למטה ומקווים שנספיק להגיע למקלט. בבית בערב צפינו מחדר השינה בריקוד שמימי של טיל כנגד טיל. במחשבה לאחור מדובר על מצב פשוט הזוי. כל הילדים שלנו עברו השנה דירה. ללא תאום מראש פשוט במקריות מוזרה. פתחנו את חברת 'פינטל הובלות' וסחבנו על גבינו מכל וכל כולל מיטות ועציצים מפונקים. ניקינו, קיפלנו ולמדנו אייך בעל מקצוע אמיתי תולה טלביזיה על הקיר. עד היום אנחנו נושאים את הבושה.... הילדים הסתדרו בדירות החדשות וחברת ההובלות נסגרה ללא אפשרות לפתיחה מכל סיבה שהיא. אנחנו סיימנו להעביר דירות, מקסימום ניתן עצות. הבן הצעיר סיים ללמוד כעת נותרה לנו רק סטודנטית אחת. עוד שנתיים סוף מסלול סטודנטים. שר החוץ ואני חגגנו השנה יומולדת 60. הוא בינואר בשיא הקורונה תוך כדי סגר שלישי. היינו רק המשפחה הגרעינית. הכנו מצגת וחידון, היה אירוע ברגוע. אני חגגתי ממש לא מזמן. הזמנו חברים והרמנו כמה כוסיות יין טוב עם הרבה איחולים וצחוקים. שר החוץ כתב מקאמה וסקר את כל השטויות שמצחיקות אותו ואותי בחיינו המשותפים. היה ארוך, יש הרבה על מה לכתוב. השנה עברה לה עם כל האירועים ובאופן מפתיע הגיע שוב ערב ראש השנה. הזמן רץ כשנהנים. חגגנו עם חברים טובים וילדיהם. על שולחן החג הייתה צלחת הברכות. אצלנו הכירו רק שלוש ברכות. רימון שירבו זכויותינו כרימון. דבש שתהיה שנה טובה ומתוקה. ראש של קרפיון- שנהיה לראש ולא לזנב. כשיוצאים מהשטעטל הפולני מתגלים עוד כמה ברכות שהן מסתבר בלשון סגי נהור. יותר קללות מברכות. כמו בכל דבר אצל היהודים הכל קשור לאוכל. תמרים – שיתמו אויבינו ושונאנו. דלעת, קרע – שתקרע רוע גזר דיננו. רוביא או לוביה - ממש כמו הרימון שירבו זכויותינו. לוף או פרסה או כרתי - שיכרתו אויבינו. סלק – שיסתלקו אויבינו וכל מבקשי רעתנו. בקיצור כל מאכל שהשם שלו דומה למילה שקשורה בלגמור על האויבים מכל סוג שהוא נכנס לברכות החג. אז ברכנו/קיללנו את האויבים ובעיקר קיוונו שהקורונה תיכנס לרשימת האויבים. אני ממליצה להוסיף את העוף לברכות ולאחל לה שתעוף לנו מהחיים.
ככל שקשה להפנים, עושה רושם שנאלץ לחיות עם הדבר הזה ולאט לאט לחזור לשיגרה מפעם. בתכנון בעיקר לדעת להנות ממה שיש. מהילדים, מהחברים, מהעבודה, מטיולים, מאוכל, מספר טוב בקיצור מהחיים. מאחלת לכולנו שתהיה שנה טובה.
ספטמבר 21