סיוט חייה של כול אישה: להחליף ספר/ית או להעיר/לפטר עוזרת הבית. שני מקצועות שמשפיעים עלינו באופן בילתי תלוי אחד בשני. עם שתיהן (גם אם זה יוצא גבר) מנהלים יחסי אהבה שנאה. מדובר במערכת יחסים בין זוגות שקצת מזכירים את התוכנית אהבה ממבט ראשון. לא שאני רואה, סיפרו לי...
ביחסים מתקיימים חמישה שלבים : 1. היכרות 2. ההתאהבות 3. התפקחות 4. התמקחות (בעיקר עם עצמך) 5. פרידה (מקור והשראה קובלר-רוס) . התהליך תמיד מתחיל בפגישה עם חברה טובה. בשיחת חולין עולה לדיון נושא הניקיון. המשפט הקבוע הוא "אני חייבת עוזרת, די נמאס לי לנקות לבד. הבית זוועה". החברה הטובה נחלצת מיד לעזרה. "תשמעי יש לי מישהי פיגוז. הבית שלי מבריק. היא מגיעה פעם בשבועיים ועושה את כל הבית בשעתיים". את נישבת בתיאור המאכלים האותנטיים של העוזרת ובריחות הניקיון שעולים מהסיפור. מיד מוחלפים מספרי טלפון. הגברת מגיעה לבדוק את הבית (היכרות). הבית מבריק. יומיים ניקית אותו וכולם הולכים עם כפפות ומסיכות. את מראה לה את הבית בחיל וברעדה. אפילו הכלב יושב בשקט בפינה ולא מצייץ. יש לה תנאים. "שבעלך לא יהיה בבית" (אמיתי) או "השטיח בסלון גדול מידי. חשבת לגלגל אותו?". היא מסכימה, יש!!! קובעים מחיר ויום וזהו. מעכשיו את שבויה. יום לפני שהיא מגיעה את בקריזה. כולם עובדים בבית אחוזי תזזית. מנקים. מסדרים. אוספים ומרימים. מחר הוד מעלתה מגיעה והבית צריך להיות מוכן. היא מגיעה ו"מנקה". את חוזרת מהעבודה לבית שמריח נפלא. בפעמים הראשונות הבית מבריק (התאהבות). לאט לאט את מגלה חורים במערכת היחסים (התפקחות). השערות במקלחת לא זזו. הכתמים בחדר של הגדול רק גדלו. תלתלי האבק בחדר הטלוויזיה נותרו באותו מקום. הסלון עם שטיח מגולגל ושם בדרך כלל עוד יחסית נקי. את שותה קפה ומחשבת מסלול מחדש (התמקחות) אייך לבקש ממנה שתנקה? מתקשרת לחברה ומתייעצת. "כן, זה נכון היא לא מושלמת אבל אני לא מוותרת. אני לא מוכנה לחיות בלי עוזרת. ודרך אגב תשימי את שקדי המרק בכספת כי הם נעלמים (אמיתי)" שלב הפרידה מאוד מסובך. את מעדיפה לעשות את זה בטלפון. ממציאה תירוץ שקר כלשהו ומתפללת שהיא לא תבקש פיצויים.
עם הספרית הסיפור הרבה יותר מורכב. אותם שלבים רק הרבה יותר אמוציות. מה זה בית נקי לעומת תספורת וצבע... עד שמצאת מישהי שעונה על כל הדרישות. נחמדה. לא חופרת. יודעת לספר ולצבוע הכי טוב בעולם. מבינה מה את רוצה בלי שתצטרכי להסביר ולקחת אחריות. מוכנה לכול שיגעון שמתחשק לך ואם אפשר גם זולה. כמובן שאין דבר כזה ואנחנו סובלות בשקט וממציאות תירוצים. היא לא הבינה אותי. רציתי רק שתקצר את האורך והיא הבינה שאני רוצה תספורת של לפני גיוס. לקרבי. הצבע לא ממש בלונדיני אלא יותר שחור, אבל זה בגלל שהשיער שלי לא תופס את הצבע כמו אצל כולן. והמשפט האלמותי – לא נורא השיער יגדל. כן בעוד שנתיים תחזרי למה שהיית ורצית. והכי מפחיד לנסות מישהי אחרת להתאכזב ואז לחזור. איזה פחד. מה היא תגיד. איזה פדיחה. עדיף להישאר לסבול ולסתום.... טוב היא כבר מכירה אותי ואני מכירה אותה ואת השיטות שלה.
שני סיוטים עם שלבים. כולנו חלק מהתהליך ומסרבות להיגמל. סוחבות זיכרונות קשים של עוזרת שניקתה את הבית מהתכשיטים וספרית שקבעה אייך תראי למרות שלא אהבת.
המצב היום הוא שהרבה זמן כבר אין לי עוזרת בית. לצבוע הפסקתי לפני שנתיים. עכשיו אני צריכה להיגמל מההרגל המגונה של צמיחת שיערות ולהפסיק להסתפר....
מאי, 2020