השבוע הזדמן לנו להיפגש עם חברים. ככה פתאום באמצע השבוע במקום להשתרע על הספה ולהירדם מול הטלביזיה נפגשנו ואכלנו פלאפל. אכלנו כמו מבוגרים לפלפים מנה של פלאפל על הצלחת בסלון הממוזג לקור של אלסקה. העיקר שלא ילכלך (את הספה ואותנו). על פי הגדרת הישראלי המצוי פלאפל צריך לאכול בעמידה, צמוד לדוכן כדי לערום עוד קצת סלט ולמעלה טחינה וחריף והכי חשוב חייב גם לטפטף על היד והבגדים. פעם הפלאפל היה מאוד פשוט. פיתה בדרגת טריות זו או אחרת. סלט ירקות, כדורי פלאפל חמים ומעל כרוב כבוש וטחינה או חריף. זהו. ברבות השנים נוספו למנה הפשוטה הזו תוספות רבות. יש שמורחים חומוס אחרים מוסיפים צ'יפס והמהדרים שבחבורה מקנחים בחצילים מטוגנים. לטעמי האישי לא כל המרבה הרי זה משובח. אני מעדיפה את הבסיסי ביותר, שר החוץ כיאה לאכלן בחסד אוהב את כל התוספות ועוד.
אין לי מושג מתי הייתה הפעם הראשונה שהתוודעתי לפלאפל אבל אני יכולה להעיד שזה מרגיש כאילו זה מאז ומעולם. בתור ילדים הלכנו ברגל ל'גבעה ב' (במלעיל), היה שם דוכן קטן שמישהו פתח עם פלאפל נהדר. לפחות פעם בשבוע זו הייתה ארוחת הערב שלנו. בחיפה בהדר היו מלא דוכני פלאפל. היו מספר דוכנים צמודים בסוף רחוב החלוץ. יורדים מהאוטובוס לתוך ריח הטיגון. הרים של סלט כרוב כבוש וכרוב טרי ירוק וסגול. קערות של טחינה ואמבה. צעקות המוכרים מתערבבים ברעשים ובעשן שיוצאים ממנועי האוטובוסים. שילוב קטלני וטעים. ברח' הרצליה בתחילת קו האוטובוס שנסע הביתה היו עוד כמה דוכנים בלתי נשכחים. בערב כשרצים לאוטובוס ותמיד מפספסים היה זמן למנה מטפטפת כדי לשבור את הרעב והעצבים. כשבגרנו נסענו אפילו למטה לוואדי, שם היה את מלך הפלאפל. אמנם הוא היה רק אחד מהרבה מלכים אבל אין ספק שבין הטובים ביותר. בזמן הצבא נסעתי עם חברים לתל אביב, נדמה לי שלאזור שוק בצלאל. חיפשנו דוכן פלאפל מסוים. הייתה שם שיטה ששימעה הגיע עד הצפון. המנה הורכבה מפיתה עם כדורים. זהו. כל השאר היה 'אכול כפי יכולתך' ממגוון הסלטים שעמדו בדוכן. השוס היה קצוות פיתות מטוגנות. האמת לדעתי זה סטרט אפ היסטרי. תחשבו כמה קצוות פיתה הלכו לפח עד שמישהו הגה רעיון ממש, כפי שאומרים היום 'קיימי'. לא מבזבזים כלום. עמדנו שם בחום התל אביבי וכמו כולם הינדסנו אייך אפשר לאכול כמה שיותר סלטים ותוספות עם הפיתה שקיבלנו. הטחינה נזלה לנו על הידיים הפיתה כבר התפרקה אבל אנחנו יצאנו בהרגשה שדפקנו את השיטה. במהלך השנים טעמתי עוד ועוד מנות פלאפל טובות יותר והרבה פחות. אפילו בחו"ל התלהבנו כמו אחרוני הפרובינציאלים מדוכני פלאפל. הטעם שם היה בהחלט פחות אבל הלו כתוב בעברית באמצע הרמבלה של ברצלונה. גאווה ישראלית.
באחת הנסיעות למרכז הארץ, אם אפשר לקרוא להוד השרון מרכז, נתקלנו בפלאפל של כדורי בבוטקה הכחולה. מאז אנחנו מכורים. עברו כבר לפחות 30 שנה ועדין לא נס טעמו. פשוט וטעים. יש שיקראו לפלאפל אוכל מנחם, אני קוראת לו אוכל לפולניות. אני לא בישלתי, המטבח נישאר נקי והמחיר מתאים לצד התימני שלי, זול. אז אייך זה הולך, רעבים? יאללה לאוטו. עוצרים על הכביש באמצע הוד השרון וחוסמים את התנועה. מחכים שתי דקות בתור, מזמינה מנה וטוחנים. כשהבטן מלאה אפילו רגשות האשמה מתנחמות שבגדול מדובר במרכיבים בריאים וטריים. אז נכון שמטוגן זה לא ממש מומלץ. פיתה זה למעשה פחמימה ריקה וכרוב כבוש לך תדע איזה רגלים דרכו עליו (כולבוטק 1982). אז מה בעצם נשאר? סלט ירקות וטחינה- זה בטוח בריא.
אכלנו פלאפל, שתינו בירה. קיטרנו על המצב, דיברנו על הילדים, עברנו לדון באיומי הפנסיה המתרחקת ונהנו. קבענו שבפעם הבאה נלך לאכול פלאפל אצל ה'קוסם' אומרים ששם הפלאפל טעים לא פחות אם לא יותר. אני סקפטית, טוב זה עוד מפולניה.
יולי 2021