פסח הוא חג מורכב ופנים רבות לו. המורכבות של ההתכוננות לחג מגיעה לפעמים למצבים לא הגיוניים שיכולים לגרום לאשפוז. מלבד הניקיונות וההכנות הלוגיסטיות קיים מתח סביב הנקודה הכי משמעותית איפה חוגגים ועם מי. יש משפחות שמנהלות ספרים שלמים בנושא האירוח בחגים. עושים חשבונות של החגים ה"גדולים" ושל המשתתפים. מתי חגגת עם המשפחה של הבעל, מי היה שם, מתי הייתם אצלינו, בקיצור מסובך ביותר כולל העלבויות וצורך לפייס. תמיד יש צד לא מרוצה לכן המציאו את הארוחה של היום שאחרי. אם הייתם שם בערב חג לפחות תבואו אלינו בחג עצמו ושיהיה ברור שבשנה הבאה אתם אצלנו. הכנות לחג בחלק מהבתים מתחילות לעיתים גם חודש מראש. מתארגנים על קניות, על חומרי ניקוי, על מקרר נוסף לכל האוכל שקונים. מחליפים מתכונים, קונים בגדים חדשים, מזמינים אורחים. טירלול שכל המדינה שותפה לו. אי אפשר להיכנס לחנויות מזון מרוב תור והיסטריה. אפשר לחשוב שממחר נכנסים לסגר. אפילו התרנגולות בהיכון להטלת ביצים מיוחדת כי ידוע שבפסח אוכלים המון ביצים. לצד האוכל זו התקופה הכי טובה לשיפוצים, תיקונים וניקיונות. ידוע שפסח זה הזמן לכל המשימות שנידחות. לתקן את הרטיבות, להחליף את התנור ו/או לשפץ בקטנה. יש באוויר רייח של אקונומיקה מהולה בצבע טרי. זה סימן שבא אביב.
לצד כל הניקיונות וההכנות החלק העיקרי בחג הוא האוכל. במשפחה שלי שסבלה מפיצול אישיות עדתי אכלנו בשוטף אוכל פולני עם נגיעות טעם מתימן. למרק העוף הקבוע נוספו כמה מאכלים מיוחדים לפסח. קניידלך עם חתיכות שמאלץ בפנים. אטריות שסבתא הכינה מערמה ענקית של חביתיות. שקדי מרק גדולים, מנדלך, שטוגנו בשמן עמוק ואוחסנו בקופסאות הזכוכית של העוגיות. אמא שמרה על הקופסה בעיני נץ כי אחרת לא היה נישאר כלום אחרי ארוחה אחת. את הגפילטע פיש הכינו עם פירורי מצה. קציצת דג חיוורת על מצה (במילעיל) עם חריין חריף שווה לגן עדן. לצד המנות העיקריות יש גם קינוחים. הקומפוט הידוע שאמא בישלה מפירות יבשים. היה לו צבע כהה וטעם מדהים. לצידו אייך לא עוגת המצות שלא החזיקה יותר ממספר שעות. לדעתי אמא הכינה אינספור עוגות כאלו בפסח כי אנחנו לא הפסקנו לאכול אותן. העוגה של אמא שלי הייתה מיוחדת. אמנם כמו אצל כולן הבסיס שלה היה מרגרינה אבל הצבע היה אחר. הוא היה בהיר יותר משל שאר האימהות. היא נהגה להקציף את הקרם עוד ועוד במטרפת יד עד שהוא היה מקבל גוון מיוחד ואוורירי. היינו טובלים את המצות ביין ואמא הייתה מורחת את הקרם. בשנייה שהעוגה הייתה מוכנה התחלנו לבלוס אותה. במהלך חול המועד אכלנו כל בוקר כרמזלך. לביבות נהדרות שהוכנו מקמח מצה וביצים וטוגנו קטנות קטנות במחבת. על כל לביבה פיזרנו טונה של סוכר וליקקנו את האצבעות. מידי פעם אבא השקיע במצה בריי ועל זה נהגנו לשים שמנת חמוצה או באופן מפתיע סוכר. ככה זה בפולניה לכל דבר מוסיפים סוכר.
במשך שנים ניסינו להימנע מהטירוף הזה של החג. המחשבה לסחוב שלושה היפרים לארוחת החג, להכריח אותם לשבת ולהקשיב בלי לזוז יותר מידי כדי לאכול מרק עם קניידלך גרמה לנו לחלחלה. אז התנדבתי בשמחה לעבוד בערב חג. לאחר מספר שנים החלטנו עם עוד חברים ששוברים את המסורת וחוגגים אחרת. נסענו יותר מפעם אחת לצימר בקיבוץ בצפון וחגגנו באופן עצמאי. בלי חשבונות משפחתיות, בלי הכנות אין סופיות ועם הרבה חופש לילדים. קראנו את ההגדה בקטנה ובעיקר שרנו וצחקנו. מאז הילדים גדלו, היום הם כבר מסוגלים לשבת בשקט (יחסי) וכבר שנים שאנחנו חוגגים כמו כולם. מכינים כמויות לא הגיוניות של אוכל. קוראים את ההגדה עד האמצע ושרים בקולי קולות חד גדיא ואחד מי יודע.
היום ערב חג. סיימנו את ההכנות ואפשר לנוח. כל השבוע מתארחים ומארחים. מתכוננים לשבוע עמוס בהנאות קולינריות ואחרות. חג שמח.
אפריל 2022