חג הפסח המטיל חיתתו על כולנו טומן בחובו, מעבר לניקיונות הסיזיפיים של חלק נכבד מעמישראל (אני לא בחלק הזה אם תהיתם) הרבה זיכרונות. בבית הורי פסח היה מקדים בכמה ימים כי הכוּשֶר לפסח היה חשוב ביותר לפחות כל עוד סבתא מָמֶה היתה עוד איתנו. לאחר שהבית עמד בדום מתוח מוכשר כהילכתו היה מגיע טכס הורדת ארגז הכלים מהבוידם. כל השנה חיכינו לשלב הזה, הרגשה של פתיחת מתנה שבתוכה כלים ישנים ומיוחדים שהיה מותר לגעת בהם רק שבוע אחד במשך השנה. היה שם סט צלחות בשרי לבן שאהבנו במיוחד ועם השנים הוא הלך ונעלם. אני זוכרת שכאשר נותרה רק צלחת מרק אחת מכל הסט היה ריב קשה מי יאכל בה. מעבר לכל הניקיונות והחיפוש אחר החמץ שנהג להסתתר בכל מיני חורים עלומים בבית היה בפסח גם שלב קניית הבגדים. היינו נוסעים להדר משתרכים אחרי אימא ומנסים לגרום לה לקנות את מה שאנחנו רצינו להבדיל ממה שהיא רצתה. מה שקבע אצלה לגבינו היה המחיר והפרקטיות ואני רק חלמתי על כל מיני בגדים לא ממש הגיוניים. בדרך כלל נחלתי כישלון חרוץ בנסיונות השיכנוע אבל החלומות נשארו וכך בין היתר התגבש הטעם שלי בבגדים באופן שונה לגמרי מהטעם של אימא שלי.
מה שכן דומה בנינו זו האהבה לבגדים. כמוה גם אני מסתכלת על בגד ויודעת מיד למה זה יתאים ומתי אלבש אותו. בתור ילדה לא היה ברור שאני אגדל להיות כזו אוהבת בגדים. הייתי יותר בת/בן ונהגתי ללכת יחפה עם מכנסיים קצרים וחולצת טריקו. הס מלהזכיר לידי שמלות או בגדים מפונפנים. זה הגיע לאט, היו הבלחות פה ושם ועם השנים זה קרה. מדובר באהבה מיוחדת ועיסוק תמידי בעיקר בכל מה שקשור בשילובים והתאמות. אני יודעת מה אני אוהבת ופחות ופחות מתפשרת ומתעקשת על יופי והרבה נוחות.
אז הינה הגיע פסח והשבוע מבלי שתכננתי או קניתי, הבגדים היו על המוקד. נפגשתי עם חברה ומיד אחרי שבלעתי את גוש הקינאה שעמד לי בגרון החמאתי לה על המראה. יש אנשים והיא ביניהם שאף פעם אין לי מה להגיד מלבד מחמאות על מה שהם לובשים. יש לה טעם מוקפד ומיוחד מהשיער והעגילים ועד קצה הנעל. חיפשתי, בחיי ולא מצאתי טעם לפגם, פשוט מושלמות לשמה. אחרי ששוחחנו על כל פריט ופריט היא אמרה שלמרות המראה המדהים היא לא ממש בטוב אבל הבגדים עוזרים לה ומרימים אותה. דבר ידוע הוא שהמראה החיצוני ובכללו הלבוש משפיע מאוד גם על הלובש וגם על תפישת הסביבה אותו. מחקרים הוכיחו את ההשפעה של הבגדים על ההתנהגות ואפילו על הריכוז. המראה החיצוני אינו רק לצורך כיסוי או ראוותנות יש לזה משמעויות עמוקות על נפש האדם וההרגשה הכללית.
ללא קשר אבל ממש בנושא, הייתי אתמול במוז"א בהרצאה מעולה של יערה קידר המגדירה את עצמה כהסטוריונית אופנה. וואו, ממליצה בחום. הרגשתי כאילו אני בסיור פרטי בעולמות האופנה של מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. היא הסבירה אייך קשורה האופנה לדת הקתולית, לאפיפיור ליהלומים, לפראדה, דולצ'ה גאבנה ומדונה (גם הזמרת). היא לקחה אותנו ל"מחסן הבגדים" של המוזיאון שנוסד ע"י שתי נשים יהודיות שהקימו תיאטרון אי שם בתחילת המאה הקודמת ושינו את תפישת המוזיאון בכל מה שקשור באופנה. במט גאלה ב 2018 לקראת הפתיחה של התערוכה "גופים שמימיים", מדונה שרה את השיר 'כמו תפילה' עם להקת "נזירים" לבושים בגלימות חומות עם קפוצ'ון – מדהים. דרך אגב מקור השם קפוצ'ינו, הקפה שאנחנו כ"כ אוהבים הוא מהצבע של גלימות הנזירים הקפוצ'ינים. המסדר הקפוציני הוקם משום שחבריו רצו להתרחק מהחיים הראוותניים של הכמרים דאז עם הגלימות, הכובעים והיהלומים. הכנסיה רדפה אותם והם הסתתרו תחת הגלימות. אני לא לובשת פראדה וגם לא אוזמן אי פעם למט גאלה אבל לשתות קפוצינו עם בגד שאני אוהבת ממש עושה לי את היום.
אפריל 2024