האוירה של יום כיפור שורה על כולנו בין אם צמים ובין אם לא. אני לא מהצמים, לא מכינה ארוחה מפסקת ולא מבצעת את מנהג הכפרות. בבית שגדלתי בו כל התהליך הזה היה מובנה וברור מאליו. למרות שלא צמנו הארוחה המפסקת התקיימה וההליכה לבית הכנסת היתה חובה. הייתה דממה בכל מקום ושמענו רק את עצמנו הילדים משחקים ב 'אחת שתים שלוש דג מלוח'. מאז שסבתא שלי נפטרה המסורת השתנתה ואנחנו עם צום או בלעדיו משתדלים להיות בני אדם כל השנה כולל ביום כיפור.
כחלק מההרגשה המיוחדת שיש בתקופה הזו חשבתי מה יהיו ההחלטות שלי לשנה החדשה. מיד צצו ועלו במוחי שני פרויקטים (בטוח יש עוד אבל את אלו אני הכי מרגישה על המצפון) שיושבים ומחכים לי. יש לי נטיה להחליט לעשות משהו ואז אני מתכוננת, רוכשת את המוצרים ומחכה. קשה לי להתניע, לא יודעת למה. אולי החשש שמה שאני מדמיינת לא יצא כך במציאות, אולי זו סתם עצלנות, לא יודעת. לכן אני מודיעה קבל עם ועדה שעד שאני לא מסיימת עם שני הפרויקטים האלו אני לא מתחילה פרויקט חדש.
הפרויקט הראשון ישים וקל. אני חובבת פרחים בעיקר על בגדים. אין לי בעיה עם פרחים בגינה כל עוד אני לא זו שאחראית עליהם. אממה, פתאום קפצה לי באחד האתרים פרסומת של הגן הבוטני בירושלים. יש להם פרויקט העוסק בהפצת פרחי הבר של ארץ ישראל. הם אספו זרעים מכל סוגי ומיני פרחי הבר המקומיים ההולכים ונעלמים, מכל מיני סיבות, כמו בניה מואצת ואהבתנו את המתורבתים. הפרסומת שבתה את ליבי ודימיוני ומיד נזכרתי בספרו של מאיר שלו 'גינת בר'. בדמיוני ראיתי את עצמי זורעת ברינה את הזרעים ומגדלת שדות של פרחים. למרות גילי המופלג אני נוטה לשגות בחלומות אבל הביצוע דורש עבודה פיזית הלכה למעשה. נסענו לגן הבוטני בירושלים, רכשנו במלוא כספינו שקיות של זרעים ומאז הם מונחים כלאחר כבוד בקערה במטבח. שר החוץ מסרב להיות שותף לחלומות בהקיץ שלי. הוא אוהב את הגינה שלו מוכנה במיידי. קונים שתילים פורחים במשתלה הקרובה, שותלים ומיד יש גינה פורחת ועליזה. צמח שמתעכב בגדילתו או מראה סימנים של חולשה נעקר ונזרק על מנת שלא ישרה דיכאון על שאר הגינה. רק החזקים שורדים אצלו. והנה אני מבקשת ממנו להיות שותף לתהליך ארוך ובו זורעים את הזרעים באדמה ומחכים שמשהו יצמח. באירועים קודמים בהם זרעתי תורמוסים, אם לא סימנתי את אזור הזריעה הנבטים הרכים נעקרו מתוך מחשבה שמדובר בעשבים שוטים. עקב כל ההיסטוריה הזו נראה לי שחלק מביצוע הפרויקט יהיה לשתף, גם אם בעל כורחו, את שר החוץ בזריעה וכך אולי הם ינצלו מזרועו הארוכה. אחכה שיהיה קצת יותר קריר אבל זה יקרה עוד בתקופה הקרובה.
הפרויקט השני קצת יותר מסובך. בשיטוטי בשוקי פשפשים ובאתרים באינטרנט נתקלתי ברעיון של תליית מגירות. לוקחים מגירה קטנה משפצרים אותה, תולים אותה אל הקיר ומניחים בה חפצי נוי. את השלב הראשון ביצעתי בהצלחה. רכשתי שתי מגירות ישנות ומהוהות. בשלב השני רכשתי חפצי נוי מעץ, בעיקר כלי עבודה ישנים. מאז כל חלקי הפרויקט יושבים בחוץ מתחת לפרגולה וממתינים. להגנתי אומר שהיה חם בחוץ ולא היה לי חשק לשבת ולשייף את המגירות יחד עם הזבובים והטמפ' המהבילה. הימים חולפים וכל פעם שאני עוברת ליד הפרויקט אני מרגישה שחלקיו נוזפים בי. שמתי לב שאני די נמנעת מלעבור שם ואפילו דחפתי אותם מתחת לשולחן כדי שלא ממש אראה אותם. מה לעשות שזה מנקר לי במוח ונראה לי שאין ברירה צריך להתחיל. בחופשת סוכות אני ארכוש טפט יפה לחלק האחורי של המגירות ויאללה לעבודה. כאשר אבדתי עבדתי.
בנימה של סיום פרויקטים והתחלות חדשות כל שנותר זה לברך 'תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה' !!!
אוקטובר 2024