הלב והשכל ממאנים לקלוט את המצב. אני נעה בין בריחה מוחלטת והתעלמות מהמידע עד לאיסוף אובססיבי של כל פיסת סיפור. מצב הרוח שלי נע בין דמעות שזולגות ללא מעצורים לדמעות שזולגות בסתר מבפנים. ההמתנה מורטת עצבים והדאגה לשלום הקרובים והרחוקים רק גורמת לכל שניה לעבור לאט יותר. מפלס החרדות נמצא אי שם בשמים. כל סירנה, כל חריקת בלמים, כל רעש פתאומי גורמים ללב ולגוף לקפוץ. לא יכולה אפילו לתאר מה מרגישים אלו שנפגעו, אלו שחוו על בשרם את מה שאני רק מתארת לעצמי וזה גרוע דיו.
כחלק מהרצון הכל כך טבעי להרגיש טוב יותר החלטתי השבוע לאסוף רגעים קטנים של אושר ולנסות ככה בקטנה להשפיע בקצת חיוכים עלי ועל אחרים. אז מה היה לנו השבוע. שר החוץ המנוטרל חלקית נמצא בבית ולכן קיבל מינוי משנה לשר הפנים. אי לכך ובהתאם לזאת הוא מטפל בעניינים שבדרך כלל הוא מנסה להתעלם מהם. את הממ"ד למשל הוא זיווד כהלכה. התקיימה חשיבה, הוחלט על מבנה ומלאי וכעת אנחנו יכולים להתחרות בכל ספק בינוני ומעלה עם שלל המוצרים והציוד שלנו. יש תרחישים ויש פתרונות לכל מצב טפו טפו חמסה חמסה. מהממ"ד הוא עבר למטבח שעובר ריענון יסודי. הוא עובר מגירה מגירה ומנקה ומסדר אותן. גם התנור עבר ניקוי יסודי והוא נראה חדש כמעט כמו ביום קנייתו (לא ממש אבל חייבת להחמיא). בסיום המטבח הוא יעבור לטפל בחדר שירות שצריך לצבוע בו את התקרה משאריות הנזילה של החורף הקודם וכמובן גם פסח בארונות. ההתקדמות שלו איטית אבל יסודית כי בכל זאת הוא קצת מוגבל (פיסית).
השבוע ירד היורה, לא שרנו לו שירים ולא חיפשנו את הנחליאלי אבל בוץ היה בשפע. הכלב הפגום שלנו שהולך כמו צל אחרי שר הפנים הכניס אותו (את הבוץ!) הביתה בשמחה רבה. אין דבר שהוא יותר אוהב מלחפור בבוץ ומיד להתמרח על הספה. אושר צרוף. מחפשת מישהו עם ראש גאוני שימציא פטנט שיגרום לכלב לנקות את רגליו ביסודיות לפני שהוא נכנס הביתה. לבד! ללא עזרה מבן אנוש כי הוא נכנס ויוצא כל הזמן. לצד הבוץ היה באוויר ריח נהדר של סתיו ומרגישים את השינוי במזג האוויר. משמח מאוד שכבר לא לוהט אבל לא בטוחה שלחיילים שלנו הבוץ והגשם מהווים אלטרנטיבה יותר טובה.
לרגל השינוי הקל במזג האוויר הכנתי מרק, סמיך ומלא ירקות וגריסים. המרק הזה בגרסה קצת אחרת היה מנת הדגל של סבתא שלי שאהבה עד אין קץ להאכיל אותנו מה שעכשיו כל עמישראל עושה לחיילים. מאכילים ומפנקים ובעיקר מתנחמים. מרק חם הוא אוכל מנחם ואני מחפשת עכשיו ניחומים בכל דבר אפשרי. מידי פעם צצה לי מחשבה על מה כל האוכל ניחומים הזה עושה לי. מרוב לחץ, בלגן וחוסר זמן (בכל זאת עובדת) לא הצלחתי לעמוד במשימות הכושר שגם כך אני לא ממש מחבבת. השבוע הצלחתי להגיע לחד"כ פעם אחת ומיד הענקתי לעצמי צל"ש.
אחד מגורמי האושר הכי גדולים שלי הוא הנכד הראשון לציון. השבוע אספנו אותו מהגן ולקחנו אותו לטיול ברפת. חצי שעה של בריחה מהמציאות. התבוססנו ב"בוץ", ליטפנו עגלה וגם פרה, הרחנו את ריח התחמיץ שהזכיר לי את הבית, ראינו אווירון בשמים והצלחנו להתנתק מהעצב, מהסיפורים, מהדאגה האישית והכללית, הכל כך נוכחת. אין כמו להסניף את הקטנצ'יק ולהרגיש את הלב עולה על גדותיו.
אספתי אותם בפינצטה אחד אחד, את כל הרגעים הקטנים שגרמו לי לחייך וקצת לצחוק. מרגישה שהולכת צעד קדימה שנים אחורה. מכריחה את עצמי להתנתק מהטלוויזיה ומהרשתות החברתיות (גמילה קשה). מנסה לשמור על שיגרה ולעסוק בדברים הרגילים והפשוטים. מכינה הרבה אוכל, מוסיפה מטלות לשר הפנים מציקה לילדים ומחכה.
אוקטובר 2023