הכל התחיל כשהחברה מקנדה הודיעה שהיא מגיעה לביקור. בשיחת ההתכוננות לביקור עלה רעיון שעל פניו נשמע נחמד ביותר – סדנת לחם מחמצת. מיד עברתי על המרשתת ונמצאה הסדנה המתאימה. נבחר תאריך, הועבר תשלום נאה, פינינו את היום וחיכינו ליום הנכסף בהתרגשות רבה. היום הגיע והשמחה רבה. הפתיחה הייתה מבטיחה, הלחם היה טרי ובשילוב עם החמאה הרגשנו שהגענו למקום הנכון. בקבוצה היו איש הייטק לצד איש קבע, זוג מאוהב, בעלת חנות פרחים חובבת אפיה, אחת שלא אוכלת לחם אבל קיבלה את הסדנה במתנה ואנחנו. יש לשער שאותנו היו מתארים כשתי נשים בגיל הישיבה, אחת חובבת בישול ואפיה והשניה חובבת לחם.
בהתחלה ההסבר היה סביר ואפילו מעניין. מסתבר שהקמח שאני קונה בסופר טוב כאוכל למחמצת אבל לא בדיוק ללחם עצמו. צריך להרכיב שילוב של כמה סוגי קמחים עם דיוק של גרמים ולפי הטעם של הלחם להחליט אם זה שילוב ראוי. אני בכלל לא ידעתי מה זה מחמצת ולמדתי שיש שמרים מלאכותיים והמחמצת היא בעצם השמרים של הטבע. זהו, מאז הכל מעורפל. בעל הידע היה בעברו כלכלן וככל הנראה זה גורם לכך שהוא אופה כל כך מוכשר. הכל קשור למספרים, יש הנחיות מדויקות שקשורות בזמנים, בטמפ', בעונת השנה ובמקום העבודה.
תוך שניה חזרתי לתיכון ולשאלה הידועה, רכבת אחת יוצאת מחיפה השניה מתל אביב מתי הן יפגשו? מבחינתי עד היום הן לא נפגשו. אני ומתמטיקה לא הולכים ביחד. את המחמצת שהיא שילוב תוסס של מים וקמח יש להאכיל בעוד מים וקמח אבל לא סתם להאכיל. צריך מחשבון fx82 ויאללה לעבודה. בגדול חישוב הבסיס הוא 1:1:1 אבל יש עוד הרבה נתונים שצריך להכניס לחישוב. אם חורף אז קר לה וצריך להתחשב בה. אם קיץ אבל רוצים לאפות בבוקר אז מאכילים אותה הרבה וערב קודם. אם לא רוצים להכין לחם רק לשמור עליה בחיים מאכילים אותה ביחס מיוחד כולל שמירה באויר מצונן משמע במקרר. וכך עוד ועוד הנחיות ועדין לא הגענו ללישה.
התחלנו להכין את הלחם והוספנו לקמח ולמים גוש מחמצת שקול באופן מדויק ומלח. למדנו את צורת הלישה וזה היה החלק הקל. הבצק הושאר למנוחה מדויקת של חצי שעה ואנחנו המשכנו לשמוע מספרים. אייך מחשבים כמה לקחת מהמחמצת וכמה הידרציה הבצק צריך ומתי יוצאים לעבודה וכמה זמן הבצק מחכה והכל נערם אחד על השני ונהדף החוצה ומיד נשכח. אחרי לישה ועוד לישה והסברים נוספים הגיע השוס. ארוחת הבוקר, היה שווה.
חזרנו לשולחן ללישה נוספת לא ממש לפי ההנחיות אבל הזמן קצר והמלאכה מרובה. קיבלנו הסבר על ההתפחה ועל החתך כדי שיהיה לבצק לאן לפרוץ ומתי לאפות. גם זה תלוי בזמן הלישה האחרונה, מתי אנחנו רוצות לאפות, מה הטמפ' העולמית ומה הוחלט בישיבת הקבינט השבועית. כשמגיע הזמן המדויק צריך לחמם מאוד את התנור ואת הסיר. כן, אופים בסיר, רצוי כבד ($$$). בהתחלה עם מכסה סגור, אחרי 20 דקות לפתוח את המכסה ואז להמשיך לאפות. כשהלחם מוכן דיר בלאק לגעת בו. צריך לתת לו להצטנן כי התהליך ממשיך ויש אדים וזה ישפיע על הטעם.
יצאנו משם עם כיכר לחם לא אפויה שהמשיכה את תהליך ההתפחה הפרטי שלה בבית, עם דפי הסבר, תמונות של עוד הסברים, שקית עם קמח מיוחד ולבושתי גם קצת ציוד שהתפתתי וקניתי והכי חשוב גור מחמצת. לדעתי לפי הקפריזות מדובר בגורה ממין נקבה. מיד בהגיענו הביתה האכלנו אותה בחרדת קודש אבל כנראה שלא ממש הבנו את העקרונות כי היא לא ממש התפתחה. למחרת האכלנו שוב עם שקילה ומחשבון על חלל והפעם היא הגיבה כראוי. חילקתי אותה לשלוש קופסאות ועכשיו יש לי שלוש גורות. אחת אני אשאיר אצלי (לכו תדעו אולי אני אתפתה ואנסה לערוך חישובים), אחת נוספת כבר נמסרה לחובבת חשבונאות ויש עוד אחת פנויה לאימוץ (תימסר רק לבית ראוי).
לפי החשבון שלי במחיר של הסדנה והציוד יכולתי לקנות 18 כיכרות לחם מחמצת, אבל לא בטוח שהייתי נהנת באותה מידה. הלחם דרך אגב יצא מצוין.
פברואר 2024