יש שעות מאוד מסוימות במהלך היום שאני שומעת רדיו. בדרך כלל כשאני במכונית, זאת אומרת בדרך לעבודה או בחזרה הביתה. לעבודה אני מגיעה ממש מוקדם. בשנים האחרונות אני במשרד כבר בשש וחצי בבוקר. הנסיעה היא בשלבים של התעוררות כללית. אני מתעוררת וכך גם הסביבה. ברדיו מושמעים שירים של לילה ושל יום חדש. אני מחפשת תחנה עם שירים, מזפזפת בין התחנות ובורחת מקריינים להגנים. לעתים קרובות אני מוצאת את עצמי מזמזמת שיר ששמעתי בשש בבוקר והוא מלווה אותי כל היום.
היו זמנים שהתעוררתי אפילו יותר מוקדם. בתקופת הצבא, בקיבוץ בערבה השעות הכי טובות לעבוד היו בערך בארבע בבוקר. עבדתי אז בברכת השחייה. ניקיתי וסידרתי כאשר רק הרדיו מארח לי חברה. שירים של מוקדם בבוקר, בשעה קבועה היו משמיעים את קריאת שמע של שחרית. אני ממש לא מהמאמינים אבל אין ספק שאלו היו שעות קסומות. הרי אדום משקיפים עלי, אני לבד בברכה עובדת, מקשיבה ומהרהרת. גם היום תוך כדי שמיעת השירים בבוקר, עם עדיפות ברורה לשירים בעברית, אני מהרהרת. חושבת על היום שמתחיל, על המשימות שמחכות לי ונהנית מהרגע של לפני. השירים שאני אוהבת לשמוע יכולים להיות במיגון של סגנונות אבל חד משמעי בעברית. יש לי אהבה כמעט קמאית לשירים בעברית. פשוט אוהבת ולחלוטין מעדיפה. אם יש תוכנית עם שירים מפעם זה בכלל תענוג צרוף. היום כל ילד מתחבר לספוטיפיי ושומע איזה שיר שהוא רוצה. פעם לצד הפטיפון הנייח והתקליטים היו הקסטות. הרבה לפני שהן הפכו לקלטות. היו כמובן קסטות מוכנות להשמעה בטייפ אבל מי קנה. אנחנו השתמשנו בקסטות הום מייד. מה שנקרא הקלט במו ידיך מהרדיו. תהליך מורכב שהתחיל בהאזנה קבועה לרדיו והחלטה איזה שירים רוצים להקליט. בשנייה שבה השיר מתחיל חייבים ללחוץ בו"ז על שני כפתורים לצורך התחלת ההקלטה. חשוב להתפלל תפילה חרישית שהשדרן לא יתחיל לדבר אחרי שהשיר מתחיל להתנגן. נדיר שזה לא קרה. לאחר האזנה קשובה צריך ללחוץ על הסטופ בשנייה שהשיר הסתיים. רוב הקסטות שהקלטנו היו מלאות בלהג השדרנים אבל זה לא הפריע לנו ליהנות מהשירים. הייתה שמועה שזה בכוונה כדי שנקנה קסטות מוכנות ולא נבצע הקלטה פיראטית בבית אבל למי זה היה אכפת. הקסטות הפכו לקלטות שפינו את מקומן להמצאות נוספות שאפשרו ומאפשרות לשמוע את השירים ביתר קלות. צרבנו דיסקים, שמענו בדיסק און קי אבל הרדיו לא השתנה. אני עדין מקשיבה לשירים ומחפשת תחנות עם תוכניות שוות. בימי שישי כשחזרתי הביתה מהצבא היו תוכניות קבועות שברגע ששמעתי אותם היה ברור שהנה מתחיל הסופ"ש. אם שמעתי אותם בצבא זה היה טריגר לדיכאון וגעגוע. בשבת בבוקר אייך לא, שמענו את מכונת הכתיבה שכיכבה בתוכנית הבוקר של קול ישראל ובצהרים את שירים ושערים. שירים רבים ליוו אותי גם בדרך הביתה ממשמרות ערב בבית החולים. כשהייתי מאוד עייפה חיפשתי שירים קיצביים כדי לשיר בקולי קולות ולא להירדם. שירים אחרים היו מפעילים את טריגר הרגש ולעתים גם את הדמעות. היו מקרים שהייתי נשארת במכונית לשמוע שיר שאהבתי לעיתים גם בגלל שלא היה לי כוח לצאת מהמכונית.
זיכרון מתוק/ עצוב יש לי מהפעם הראשונה ששמעתי את השיר 'בואי נפרד' של חמי רודנר. כבר עברו לפחות עשרים שנים מאז ואני עדין זוכרת שממש לפני שהגעתי הביתה השיר התחיל להתנגן ברדיו. שיר על פרידה. ישבתי במכונית והקשבתי למילים של השיר והיה לי מתוק ועצוב. אני לא מהרגשנים אבל השיר היה יפה והמשמרת הייתה קשה. היו ביחידה ילדים במצבים לא פשוטים שידעתי שיובילו לפרידות עצובות. יש שירים וזיכרונות שלא שוכחים.
יולי 2021