פעם במספר שבתות שר החוץ ואני מחליטים להצפין וליסוע לשוק הפשפשים שבחיפה. הנסיעה הזו מתנהלת באופן די קבוע. קמים מוקדם למרות שמדובר בשבת כי אי אפשר להגיע לשם מאוחר. שותים את הקפה הראשון ויוצאים לדרך. קצת לפני כביש שש מתחיל דיון האם להקשיב לווייז או לנסוע אייך שבא לנו. ההחלטה כמובן אייך לא לבחור בניגוד, כי אנחנו חיים על הקצה ונוסעים דרך כביש החוף בואכה חיפה.
לא משנה מתי נגיע לשוק חניה כבר אין. מאחר ואנחנו כבר די קבועים יש מקומות חניה שרק יודעי דבר מכירים אז נוסעים אליהם בשושו כדי שהחדשים לא ילמדו. חונים, חובשים כובע ופונים מיד לבית הקפה הקבוע. שם שותים את הקפה השני לצד עוגת שמרים שממש לא שווה את הקלוריות שלה. בשבת האחרונה שמנו לב שהם הוסיפו לתפריט טוסט עם ביצה קשה ומלפפון חמוץ. הזמנו, חס וחלילה שלא נפסיד במשקל. לאחר ששבענו יוצאים למסע ההסתובבות. בשבת השוק משנה את פניו משאר ימות השבוע וכל הכביש נסגר והופך להיות שוק רצפה. יש סוחרים קבועים שיודעים את ערך מרכולתם ושם אין מציאה מעניינת. אצל האחרים, המזדמנים אפשר למצוא את המציאות. הסיבוב הראשון מתבצע לאט. אני עוברת דוכן דוכן ובודקת בעיני נץ מה חדש ומה כדאי. מתעכבת פה, נעצרת שם ומחשבת חישובים. מה מעניין, מה מוצא חן בעיני ומה אני חייבת.
אנחנו מהמקדימים להגיע אולם זוג חברים שלנו שגם אוהבים את השוק מקדימים עוד יותר וכאשר אנחנו מגיעים הם כבר אחרי הסיבוב הראשון. הם כבר שמעו הצעות מחיר וכך יש לנו מידע פנימי שמאפשר להתווכח עם המוכרים. כל קניה גוררת דו שיח או ויכוח על טיב החנוכיה או קערת הנירוסטה שכרגע הם הכוכבים ברוב הדוכנים. כאשר אני רואה משהו שמוצא חן בעיני אני מפעילה את השר. מאחר והוא ממש לא מעוניין שאני אקנה עוד "זבל" כדבריו, הוא מציע מחיר רצפה. הרבה פעמים המוכרים שומעים את המחיר ומנפנפים אותנו אבל מידי פעם המחיר השערורייתי שהוא מציע מתקבל. כך היה כשהמוכר ביקש 100 ש"ח על 4 צלחות וקיבל את ההצעה של 10 ש"ח לצלחת. מיד קניתי שתיים ותליתי אותן בשמחה ובששון במטבח.
אני מסתובבת ושר החוץ מחרה ומחזיק אחרי זמן קצר ביותר. הוא מתייאש מהקצב ופורש לשבת באיזה פינה עד שאסיים. אני ממשיכה בסיבוב ונהנית מכל שניה. האווירה בשוק בשבת שונה מהרבה שווקים אחרים. בשוק הפשפשים ביפו כבר לא מוצאים את מה שיש בחיפה, שם זה הרבה יותר ממוסחר, תיירותי וסגור בשבת. יש הרבה מקומות פרטיים המתהדרים כשווקי וינטג'. אנחנו אוהבים לנסוע ולבדוק מה הם מציעים וכך מגיעים לכל מיני חורים ברחבי המדינה. לצערי בהרבה מהמקומות האלו מדובר באוסף של דברים שנעים בין זבל מרוכז לאוצרות אמיתים מהארץ ומחו"ל והכל נמכר במחירי בית מרקחת.
לפני שלושים שנה בערך בטיול הראשון שלנו כזוג הגענו לשוק הפשפשים של אמסטרדם. מצאתי שם שטיח לא גדול, מהמם ביופיו ובמחיר הגיוני. לצערי נאלצתי להשאיר אותו שם כי לא הייתה דרך לסחוב אותו לישראל. מאז אני לא מפסיקה לחפש. נהנית מכניסה לחנויות מאובקות ומירידי דרכים. בברצלונה ממש בסוף הרמבלס נתקלתי בכזה שוק והיו צריכים למשוך אותי משם בכוח. בקנדה במרחק של שעה מטורונטו יש הנגאר ענק מלא דוכנים קטנים של מוכרים פרטיים. יש שם כמות עצומה של אוצרות בטווח מחירים מזול מאוד ועד השמים. שם אני תמיד מוצאת מה לרכוש. זו אחת הסיבות שאני שבה וחוזרת לקנדה, חייבת להגיע להנגאר הזה. הנסיעה לשוק בחיפה מהנה ביותר. נוסעים לאורך כביש החוף, נהנים מהנוף של הים, נפגשים עם חברים, אוכלים קצת וקונים איזה מציאה במחיר מצחיק. בילוי של שבת בריטואל קבוע ומסודר. כייף אמיתי.
דצמבר 2022