הקיץ מוכר לכולנו כעונת הדוכנים בצידי הכביש. כמו פטריות לאחר הגשם הם צצים, יותר באזור הצפון. רק מצומת יגור עד שפרעם אפשר לספור כעשרה דוכנים. כל משטח עץ שנזרק הופך בעזרת דמיון מפותח לדוכן פעיל. ניתן למצוא שם מכל טוב התוצרת החקלאית וגם תוספות עונתיות פרי מוחו הקודח של בעל הדוכן. פיתות טריות, בייגלך גדולים עם שקיות קטנות מלאות בזעתר ושומשום, תירס שזה עתה נקטף מהשדה ועוד כהנה וכהנה. עברתי השבוע ליד דוכן כזה והופס ראיתי שהגיעה עונת התאנים, פרי מדהים שרק מלחשוב עליו אני מחייכת. כן כזו אני לא יכולה לעמוד בפני פירות ובפני תאנים על אחת כמה וכמה.
להורי היה עץ תאנים גדול בחצר. הוא גדל באופן עצמוני. ככל הנראה מאיזה שאריות של תאנה שנאכלה שם ליד המחסן שהיה ישן ומט לנפול. מצבו של המחסן לא מנע מאיתנו לטפס עליו ולשחק על הגג שלו. קפצנו משם בתרגילי נינג'ה, הסתתרנו בין עלי עץ התאנה הענקיים והפכנו להיות דביקים בגלל השרף הלבן שהעץ מפריש. על כל הכייף הזה העיבה נקודה אחת עצובה. העץ לא הניב פירות ולא נהנו אפילו מתאנה אחת ממנו. היו הרבה שיחות על העץ המוזר הזה ולמה אין לו פירות כולל התייחסות למינו. מסתבר שיש עץ תאנה זכר ויש נקבה. לנו היה כנראה עץ זכר ודי לחכימא ברמיזא.
נושא עצי הפרי בחצר של ההורים שלי היה בכללי מאתגר ביותר. מסביב לבית של הורי במושב יש שטח אדמה די גדול. כשהגענו לשם לפני מלא שנים היה שם בית קטן וים עשבים. מאז הרבה דברים השתנו. הבית הכפיל את עצמו וים העשבים נותר כפי שהיה. אבא שלי לא היה חקלאי מבטן ומלידה ואמא שלי לא ממש התעניינה בחצר. אנחנו הילדים התחלנו קצת ללחוץ כי רצינו חצר יפה עם דשא וצל. אז שתלנו דשא וקצת שיחים ירוקים. בחלק האחורי של הבית אבא שתל עצי פרי מסוגים שונים: גויאבה, רימון, תפוז, מנדרינות לימון. על פניו נשמע נהדר, בוסתן של עצי פרי רק לגשת ולקטוף. בפועל לא יצא מזה יותר מידי. עצי הלימון נשתלו ליד הבית והם היו הכי מוצלחים. אמא השקתה אותם והעצים צמחו ונתנו פרי נהדר. שנים שתינו רק לימונדה טבעית. עצי התפוז גם הצליחו אבל מסיבה כל שהיא אבא שתל תפוז מסוג ולנסיה. התפוזים היו קטנים עם קליפה דקה והרבה מיץ. ממש תפוזי ביס. המנדרינות היו חמוצות ובילתי ניתנות לאכילה, עץ הגויאבה גדל בצורה מוזרה וכמעט ולא היה פרי. הרימונים היו חולים רוב הזמן ואי אפשר היה לאכול אותם. בקיצור לא בוסתן ולא בטיח. הבחירה בזני הפירות היו ממש בבואה להבנתו של אבא שלי בחקלאות. אפס הבנה. כנראה שמכרו לו את השתילים שאף אחד לא רצה והוא שמח לקנות מציאה זולה. הפרי היחידי שכן הצליח היו הענבים. לסבא שלנו היו בחצר ענבים נהדרים. מתוקים עם גרעינים כמו של פעם. אבא הצליח לקחת ענפים מהגפן הזה ולשתול בחצר שלנו. מסיבה כל שהיא דווקא בגפנים הוא השקיע והצליח לו. שנים אכלנו את הענבים שלנו שהיו מתוקים להפליא.
בחצר שלי אין עצי פרי אז כמו כולם אני קונה את הפירות וכמובן מתקשה לעמוד בפני הדוכנים המאולתרים בצידי הכבישים. יש בהם הבטחה למשהו שונה מהסופר. הבטחה שלא תמיד מתממשת. אז עוצרים ליד הדוכן ומתפתים לקנות תירס לא מקולף עם זקן סבא בקצה שלו, קצת תאנים לפעמים מישמשים וברור שגם בייגלך עם זעתר. ארוחה שלמה. בדרך כלל אני לא מתאפקת וכבר בדרך באוטו אני מתחילה לאכול את התאנים. בוחרת את התאנה הכי יפה, לא רכה מידי ולא קשה ידי. בוצעת אותה לשתיים כי צריך לבדוק שאין בפנים תולעת ואוכלת אותה וכך עוד אחת ועוד אחת. תענוג אמיתי.
יולי 2022