מראה שכיח, לצערנו, אפילו בימי הקורונה העליזים שבעת פגישה מתקיים טקס קבוע. מתחבקים ומתנשקים. בחלק מהמקרים מדובר בחיבוק מהוסס וניקור על הלחי ובמקרים אחרים חיבוק מהוסס ופנים שמתנגשות בדרך לנשיקה עוד יותר מוזרה.
לא זכור לי במורשתי הפולנית שנהגנו להתחבק ולהתנשק כשנפגשנו. בבקשה לא לצקצק בלשון כי גם במורשתי התימנית זה לא היה קיים. מה שכן היה קיים זו הצביטה בלחי, לפחות במפגשים עם דודות פולניות עטויות אודם ותיק על הזרוע. זה היה הביטוי הכי משמעותי של אהבה ושמחה אצל הפולניות. במקרים של אהבה יתרה הן נתנו סוכריה דביקה ואולי חצי משומשת מהתיק. התהליך כלל פישפוש ארוך בתיק. הוצאת ממחטת בד. פתיחתה. פליית הסוכריה והעברתה לילד עם הבעת צער על הפרידה מהאוצר. אצל התימנים מצד שני גם לא נרשמה חיבה יתרה לחיבוקים ונשיקות. לא זכורה לי ולו נשיקה אחת מסבאסבתא או מהדודות. למרות כל זה הנתונים מראים שיצאנו לא רע.
ככל שגדלתי היה ברור לי שנשיקות הן לילדים ובין אהובים, אך מסתבר שלא כך. כשיצאתי מהמושב והתוודעתי לחברי הגרעין שלי הנחיל אחד החברים את התהליך הכל כך מוכר היום. כשנפגשים מתחבקים ונותנים נשיקה על הלחי. הוא היה ממוצא אחר וסיפר שכך נהוג אצלם בבית. ככל שעברו השנים מתברר שזו נעשתה הדרך הכי פופולרית להגיד שלום. בני הנוער בביתי, נוהגים להתחבק ולהתנשק עם כל מי שמתקרב אליהם. בד"כ בתוספת המילה "אחי" אצל הבנים ו"אחותי" או "מהממת שכמותך" אצל הבנות. התהליך הזה כולל גם אותנו ההורים. החברים של הילדים שמגיעים לבקר ניגשים באופן טבעי אלינו ההורים ומבצעים עלינו את הטקס. ואני שואלת למה? למה אתם חושבים שבא לי להתנשק איתכם, שלא לדבר על להחליף מגע גוף אל גוף. מילא היום כשגדלתם ולמדתם להשתמש בסבון ודאודורנט, אבל פעם כשהייתם באמצע תהליך ההתבגרות, זה היה די מסריח. התהליך הזה פשה במחוזותינו לכל עבר. כולם מתחבקים ומתנשקים. ואני שהתהליך לא נמצא במורשתי ההיסטורית מתקשה להבין את חוקיותו.
מתי מתחבקים ממש מהלב ומתי זה רק הנחת זרוע על הכתף עם ריחוק מנומס? מתי נותנים נשיקה אחת ומתי שתיים? באיזה לחי מנשקים קודם? עם מי צריך לבצע את הטקס הזה ועם מי לא? מה עם כולם? מילא כשאחותי מגיעה פעם בשנתיים מחו"ל אבל עם החברה מהעבודה צריך כל בוקר? כשהבוס מנשק זה חוקי או הטרדה? כשהבוסית מנשקת זה מותר או אסור? הטכנאי של הכבלים שמגיע כל פעם לתקן את החיבורים ואנחנו כבר מכירים צריך גם לחבק ולנשק?
בקיצור עולות כאן שאלות רבות משקל ואין לי ממי לקבל תשובות. אם אני אשאל את הילדים הם יסתכלו עלי בבוז תהומי מהול ברחמים. אם אני אתייעץ עם החברות ניראה לי שנגלה שכולנו באותה תהייה מבולבלת. ההסכמה היחידה בנושא היא שאת הנכדים מותר ורצוי לחבק ולנשק כמה שיותר. לי עוד אין, אבל ככה החברות מדווחות.
והנה נפלה עלינו הקורונה ונדרשנו לריחוק חברתי עם מסכות. מה שנקרא יש אלוהים !! נפטרנו מהתהליך המוזר הזה של החיבוק + נשיקה ועכשיו מחככים מרפקים. המסכה מסתירה את ההבעה האמיתית שסופסוף לא צריך להסתיר כגון: חוסר שימחה/ מיאוס/ איזה ריח רע / למה עוד פעם נפגשים ועוד. סה"כ מה רע לנו? בתחילת המגיפה היו הרבה תהיות על מקור הוירוס האימתני. הסינים, אנחנו, קונספירציה עולמית, העולם משלם על היחס הרע לכדור הארץ ועוד כהנה וכהנה. אם נתמקד ניראה לי שנסכים שהתשובה הרבה יותר פשוטה. מדובר בקונספירציה של פולניה שנמאס לה מהחבקת והנשקת ואומרת בפולניות מצויה "בסוף תמיד אני אשמה".