סיפור שהיה כך היה. כמו תמיד ככל שמתקרב ערב פסח ההרגשה הכאוטית הולכת ומתגברת. זה מתחיל בקטנה. פתאום מבינים שהתאריך מתקרב במהירות שיא ומיד מתחילים לברר עם מי חוגגים השנה. יש משפחות שהכול מובנה ומסודר. יש רשימות מלפני המבול איפה חגגו ואיפה יחגגו. אנחנו פחות מסודרים, כל שנה נזכרים באיחור ומתארגנים. השנה התארגנו עם בנות דודות קרובות מה שמבטיח לנו סדר עליז ומהנה. מאחר והסדר מתקיים בביתי יש להתארגן כיאות. שר החוץ מכין את החלק האהוב עליו בבית: הגינה. הוא מחליף צמחים הנוטים למות בחדשים, מנקה עלים נופלים ועשבים שוטים, מקפל את יריעות הפרגולה, מוציא מאפסון את כיסאות הקיץ ואז עובר לתחומים נוספים. הוא מתערב בתפריט, עורך רשימות מפה עד ירושלים, עורך את הקניות בחלקים לפי חנויות ואזורים, הזמין קרפיונים, מתכנן את הקינוחים בקיצור ידו בכל ואני מה לי כי אלין. מלבד הכנת התפריט וחלוקת משימות נשאר לי "רק" לארגן את הבית (לא "עושה פסח"). לבשל החל מיום לפני כדי שתהיה חלוקה נכונה של התנור/ גז/ כוח. להכין את השולחן ואת צלחת הסדר, משימה לא קלה דרך אגב כי מה ההבדל לעזאזל בין מרור לחזרת שלא לדבר על הכרפס. מכיוון שאני זוכרת באופן חלקי את מרכיבי הצלחת בדקתי בידיד הקבוע הלא הוא גוגל. מסתבר שאבותינו לא היו יותר מידי ברורים וכך נוצר מצב של ניחושים והעדפות עדתיות. לאחר שקראתי שילבתי עם מה שאימא שלי הכינה ועכשיו הכל ברור. חרוסת היא ה"טיט" המתוק. זרוע היא כנף שצרבו אותה. ביצה קשה לא השתנתה מאז ימי קדם. מצה היא מצה. חזרת היא החריין האדום והחריף שכל אשכנזי מצוי מחבב בעיקר עם הגפילטע. מרור היא חסה שאף אחד לא מבין יותר מידי למה. לאור האפשרויות שביניהן יש חרחבינה מכחילה או מרור הגינה ברור לי למה בחרו בחסה. כרפס אצלנו היה תפוח אדמה אבל לפי גוגל כל ירק טרי או מבושל מתאים.
ההכנות בעיצומן והלילה התעוררתי בבעתה. מחשבה טורדנית עלתה בי - איפה שמתי את ההגדות? שכבתי במיטה בחושך וניסיתי לשחזר מה היה בשנה שעברה. אז זהו שבפעם הקודמת חגגנו עם חברים והם סיפקו את ההגדות. שנה קודם הייתה קורונה אם אני לא טועה כך שלא היה יותר מידי שימוש בחומר הזה, אז איפה ההגדות? ערימת ההגדות שיש לי בבית הם ירושה עוד מבית הורי. שנים של איסוף והקפדה לרשום את שם המשפחה על כל אחת מההגדות כדי שאף אחד לא יחמוס אותן "בטעות". בערימה הזו יש הגדות בכל מיני מצבי צבירה, מרופטות יותר או פחות. רוב ההגדות הגיעו כמתנות משלל ארגונים. בין חלקי ההגדה מפוזרות תמונות של הארגון בין אם זה מכון שמשון או סוכנות נדל"ן באזור שבחיים לא תכננתי או קניתי בו נכס ואין לי מושג אייך זה הגיע אלי (אשדוד!). מדובר בחומר יקר ערך שבלעדיו הסדר לא יוכל להתקיים כהלכתו. אף אחד לא ישבור שיניים בקריאת מילים בלתי מובנות בעליל כמו "את פתח לו" או יעלה חיוכים לבני התשחורת כשנגיע ל"בן זומא". בקיצור תעלומה ולכן פתחתי בחיפושים באופן מידי. החיפושים החלו בארונות נידחים במטבח, ארונות גבוהים בחדרים ושאר מקומות שאולי הנחתי בהם את ההגדות מתוך מחשבה שאני אזכור ושהן במקום בטוח. בכל בית יש את המקומות האלו שאף אחד לא מגיע אליהם. החלק העליון בארונות שצריך סולם להגיע לשם והם הופכים להיות בית הקברות לעשרות דברים שאף אחד לא צריך. שמיכות חורף מימי סבתא, חולצות תנועה ישנות של הילדים, מגבות לימי בוץ, בגדים ששומרים למשקל הנכון וכנראה גם ההגדות.
בינתיים מלבד העובדה שמבלי שתכננתי אני "עושה פסח" בחלק מהארונות, טרם מצאתי את המטמון. ניראה לי שאני אעבור לאזורים נמוכים יותר בבית כי אחרת מה יהיה?!
אפריל 2023