גדלתי בבית שלא זרקו בו כלום. חסכנות מופלגת שהייתה מקובלת ברוב המשפחות באותה תקופה. תיקנו גרביים, גזרו קצוות של נעליים, העבירו בגדים מאחד לשני, הפכו פיג'מות למגבות מטבח ועוד כיד הדמיון הטובה ויכולות ידי בני המשפחה. אותו כנ"ל היה לגבי אוכל. האטריות של יום שישי הפכו לפשטידה ביום ראשון. שאריות העוף הפכו לקציצות. הסוף של בלילת השניצלים ופירורי הלחם טוגנו יחד ללביבה טעימה. כחלק מהחסכנות המופלגת נהגו לאכול את כל חלקי החיות השגרתיות. זאת אומרת כל מה שקשור בעופות ובקר. אף חלק לא הלך לאיבוד.
החלקים הרגילים של התרנגולת כמו שוקיים, כנפיים וירכיים נאכלו באופן קבוע וכיכבו במרק עוף ובשאר צורות ההכנה. כבד קצוץ אכלנו בכל חג ושניצל הוא כמעט המאכל הלאומי שלנו. לעומת כל אלו היו עוד חלקים שלא ממש מוכרים וידועים לרוב בני האדם. אחד החלקים היותר טעימים ופחות רגילים היו רגלי התרנגולת. כן יש משפחות שאכלו את החלק הזה. ההכנה מאוד פשוטה. מרתיחים, מקלפים את העור העליון ומבשלים במרק. יוצא מאכל אלוהי. היו עוד חלקים לא ממש מקובלים כמו הכרבולת שהיא טעימה ביותר. מאחר ואין הרבה כאלו זה היה גם חלק נחשק ביותר. אחת הדודות שלי נהגה לבשל ראשי תרנגולות במרק. לי יצא לאכול את זה רק פעם אחת. הייתי מופתעת ממה שהיה בצלחת אבל אצלנו לא נהוג להגיד איכסה על אוכל. במרק שלנו אמא נהגה לשים מלבד עצמות גב וחזה גם גרונות או גרגעלך כפי שנהגנו לקרוא להם. חלק נוסף שמקורו בתרנגולת היה קורקבנים או פופיקלעך. מאכל טעים במיוחד שנעלם בשנים האחרונות. כשחושבים על השם לעומק ותוהים היכן נמצא הקורקבן של התרנגולת מסתבר שאין לה וזה בעצם חלק מהקיבה. כדי לוודא ששום חלק לא הלך לאיבוד מכינים מהעור והשומן של העוף שמאלץ מיט גריוועלך. אם מתרגמים לעברים הרי שמקבלים גלדי שומן. נשמע רע אבל טעים רצח. לאור כל הפירוט אפשר להגיד בלב שלם שלא השארנו דבר מהתרנגולת המסכנה. אכלנו ממנה הכול.
חיה נוספת שאכלו ממנה כמעט את הכול הייתה הפרה. היו חלקים שהיו מאוד יקרים ואחרים פחות. המחיר לא הפריע לחלקים מפתיעים להגיע לצלחות שלנו. החלקים הרגילים של שריר זה או אחר הוגשו כצלי או כקלופס עם ביצה באמצע. חלקים אחרים היו יותר מיוחדים. מוח היה מאכל קבוע עד שגילו שלא כדאי כי ניתן להידבק מזה במחלת הפרה המשוגעת. לשון הוגשה בכל חג והיא ידועה כמעדן אבל מסובכת מאוד להכנה. מהמעיים הכינו קישקע שהיו ממלאים בכל טוב ומבשלים בחמין יחד עם עצמות ונתחי שריר. מתוך חלקי הפנים שאכלנו אני זוכרת במיוחד את הריאות. היה להן מרקם מוזר והם הכילו חלקי כלי דם שנראים כמו צינורות. עוד מאכל מיוחד היו הגידים. אבא שלי היה מחפש בשוק וקונה במיוחד כדי לפנק אותנו. תמיד תהיתי מי חותך, אוסף אותם ואייך. הפרה בדיוק כמו התרנגולת נאכלה עד תום אולי מלבד האוזניים והזנב.
היום המאכלים האלו נשמעים מוזרים ומשונים. פעם זה היה חלק בילתי נפרד מהחיים. היה ברור שצריך לנצל את כל מה שאפשר. לא זורקים אוכל. החיים באווירה כזו יצרה אצלי פתיחות לטעמים חדשים. אפשר להגיד שאני מוכנה לטעום כל דבר מלבד מה שיש לו מרקם של דייסה. בבריסל אכלתי בתיאבון רב רגלי צפרדעים. בהולנד לא פיספתי את החלזונות. בתאילנד לצד פירות מוזרים ולא תמיד טעימים אכלתי ומאוד נהנתי מחגבים וצרצרים מטוגנים. בכל זאת יש בי צד תימני. התימנים שומרים על מסורת רבת שנים על פיה מותר לאכול חגבים. סבא מנחם סיפר שכשהם עלו לישראל מתימן לא היה מה לאכול. הם סבלו מחרפת רעב. מיתקפת הארבה ב1915 הסבה נזק גדול לחקלאים אבל להם זו הייתה חגיגה.
מרץ 2021