40 שנה ביחד ואני לא יודעת אם זו סיבה למסיבה או מקום ראשון בהישרדות, בכל מקרה זו כברת דרך שצריך להתייחס אליה. היום לפני 40 שנה שר החוץ ואני התחתנו במגרש הכדורסל במושב. היינו צעירים ולא ממש הבנו מה הולך לקרות. היינו חברים, גרנו ביחד ואז הגיע השלב הבא, החתונה, אז קדימה הפועל. אני הייתי רזה (איך איך נולדו להם 20 ק"ג במהלך ה40 שנים שעברו), שזופה כדבעי (יום קודם הפקרתי את גופי לשמש במשך מספר שעות) ומתולתלת (הודות לספרית ירום הודה). שר החוץ היה רזה באופן יחסי (לא כמוני) לא שזוף וממש לא מתולתל, אבל עדין עם שיער על הראש. יחד פסענו לבושים לבן (אני על מלא) הוא (חלקי), לחופה ומאז דרכנו סוגה בשושנים (כן, בטח). מאחר ושרדנו 40 שנה יחד נראה לי אך מתבקש שאתן דעתי לשרידות ארוכה הזו.
מאחר וכך חשבתי עמוקות והחלטתי שאין לי שמץ של מושג איך זה קרה ובטוח שאין לי את היכולת או הרצון לתת עצות בנושא לא לצעירים ובטח לא לזקנים בגיל ובזוגיות כמונו. אז נכון שאין לי הבנה מיוחדת בתחום אבל אני בהחלט יכולה לתאר קצת מהדרך הלא פשוטה והמורכבת של הזוגיות. החיים שלנו רחוקים מלהיות מושלמים והנה למרות הכל שרדנו ואנחנו עדין מדברים אחת עם השני. כל מי שחושב שהמוצי פוצי מתחילת הדרך נמשכת, טועה. ברוב המקרים מי שממשיך עם המוצי פוצי לא ממש שורד כי האמת ממש אחרת וצריך להתייצב מולה עם עיניים פקוחות לרווחה. לכל דבר מתרגלים אמרו חכמים ממני ויש הרבה מרורים שאוכלים אחד מהשני. כי הלו חיי נישואים זה כמו ניסוי פסיכולוגי אחד ארוך שיודעים מתי מתחיל אבל לא יודעים מתי זה מסתיים. קחו שני בני אדם שגדלו בנפרד עם הורים וחינוך שונים אחד מהשניה ושימו אותם יחד. אז יש כימיה ויש ניצוצות אבל יש הרבה שוני וצריך המון סבלנות לסבול אחד את השני. בהתחלה הכל נהדר, אחר כך מגיעה המשימה של ההריונות שלא תמיד מצליחה במיידי כמו אצלנו. לקח לנו כמה שנים עד שהגאונים הגיעו. אולי זה סימן ראשון לשרידות. בילינו יחד כמה שנים עד שהתחילו להפריע לנו. ילדים זו משימה מאחדת אבל גם בעלת יכולות הפרדה. שלושה תוך שנתיים זה ממש התאבדות. אוי המריבות שהיו סביב הילדים, מי ירחץ, מי ישאר בבית כשהם חולים, מי יאכיל, מי יקום בלילה, מי בכלל יגיב לבכי, למה אמרת לו, למה לא אמרת לה. שנים לא פשוטות אבל למזלינו הם גדלו, עזבו את הבית ובא לציון גואל.
לאורך כל שנות הנשואים יש עליות ומורדות ויש הרגשה של קושי שלא נגמר וזה עוד מילא אבל תוסיפו למדורה עוד משימות חיים והרי לכם משימה כמעט בילתי אפשרית. אז צריך להסתדר בעבודה ולהשקיע גם כי זה חשוב וגם כי הצלע השלישית בנישואים, המשכנתא הידועה לשימצה, דורשת את שלה. צריך להשקיע ביחסים חברתיים כי זו בעצם קבוצת התמיכה הכי טובה שיש (אם עצה אז זו חשובה ביותר אם לא ה...). צריך להשקיע במשפחה המורחבת גם כי אין ברירה וגם כי אחרת אין סיכוי לצאת לחופש בלי הילדים. וצריך מידי פעם להשקיע בביחד ובלבד כי זה ממש חשוב לחיים לזוגיות ובכלל.
אין לי תובנות גדולות מלבד העובדה שהחיים מורכבים הרבה יותר מקומץ עצות בגרוש בנוסח 'זוגיות טובה היא כמו מרק ביום חורפי, בדיוק מה שצריך". אני בעצמי מופתעת מהמספר הלא מובן הזה. מה זה בכלל אומר? את מי זה מעניין? ומה הלאה? דברים השתנו עם השנים, יחד למדנו להתעלם מדברים פחות חשובים, תירגלנו והתמקצענו בלסלוח על שטויות ואם צריך אז לריב בקולי קולות ולדעת להשלים. יש לנו חיים מלאים וטובים, יש ילדים יש נכד (ממש אבל ממש רוצים עוד ) והעיקר כפי שאומרים בפולניה העיקר הבריאות.
אוגוסט 2024