איפה הייתם כשרבין נרצח? בארה"ב שואלים איפה היית כשקנדי נרצח. ניראה שהרצון להידמות לארה"ב ולאמץ את התרבות שלהם גרם גם לאימוץ המסורת של רציחות פוליטיות. בארה"ב נרצחו 4 נשיאים. אצלנו נרצח ראש ממשלה אחד.
גרנו אז אצל ההורים. שר החוץ נכנס לחדר השינה ואמר "רצחו את רבין". התיישבנו וצפינו בהודעתו שוברת הלב של איתן הבר. "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה....". היינו בשוק. לא האמנו. הימים שלאחר מכן ניראו הזויים. חברים נסעו לירושלים לעבור ליד הארון. הלוויה, ה"שלום חבר", הופעתו של חוסיין, הנאום של הנכדה. דמעות עד בלי די. ימים שלא רצינו שיתקיימו. נדמה היה שאנחנו בסרט סוראליסטי ואנחנו חווים חוויה חוץ גופית. היינו מוכי תדהמה ואלם.
אני גדלתי בבית של מפא"י. אבא שלי היה אדם פוליטי. נולד למשפחה מוזרה ביותר. אביו היה קומוניסט אדום, תרתי משמע גם בדעות וגם בצבע השיער... ואימו דתייה על גבול החרדיות. מיד אחרי המלחמה הוא היה ב"קיבוץ" והוכשר לעלות לארץ. הוא לא הצטרף לקיבוץ לאחר עלייתו ארצה כי הוא תמך באימא ובאחות שלא היה סיכוי שהוא יעזוב אותן לאחר הפגישה המחודשת של אחרי המלחמה. כל זה לא הפריע לו להיות סוציאליסט מאמין שדגל בערכי המפלגה. מפלגת העבודה נחלקה לתומכי רבין ותומכי פרס . אבא שלי היה איש של פרס. שעות של ויכוחים עם הגיסים על פוליטיקה. ימין כנגד שמאל וכמובן רבין לעומת פרס. לפרס היה מבטא כבד, הוא לא היה צבר וגם לא איש צבא לשעבר.. אבא שלי העריץ אותו וכאב את כישלונותיו. מצד שני אבא היה איש מפלגה וכשרבין עמד בראש הוא היה נאמן ותמך. בימים שלאחר הרצח אבא היה עצוב וכועס. נראה היה שהוא הבין דברים שאנחנו עוד לא חשבנו עליהם. הוא עוד קיווה שבבחירות שהגיעו אחרי הרצח יהיה תיקון ופרס יצליח לנצח. לצערנו זה לא קרה והליכוד וביבי בראשו ניצחו בבחירות. מאז ניראה שהכול רק מתדרדר. הכישלון הצורב של מפלגת העבודה בבחירות האחרונות גרם לי לחשוב שאבא בטח מתהפך בקברו כשהוא רואה לאן המפלגה הגיעה.
סביבת הילדות שלי הייתה צבועה בנאמנות למפלגה זו או אחרת. רוב אנשי המושב שהיו דתיים עם כיפה סרוגה הצביעו למפד"ל. חלק מהגיסים היו אנשי חירות, אחרים היו אנשי מפלגת העבודה. ההבדלים היו ברורים. הדעות היו מוצקות. הייתה נאמנות למפלגה ולרעיונותיה. לא החליפו נאמנות פוליטית כמו שלא מחליפים נאמנות לקבוצת כדורגל. למרות הוויכוחים הסוערים היה ברור שמשאירים את הפוליטיקה בצד והחיים ממשיכים. חיים יחד. הימים השתנו. הקיטוב קשה מאי פעם. בכל מערכת בחירות צצות מפלגות חדשות ואנחנו נוהים אחרי כוכבים חדשים שצצים כפטריות לאחר הגשם. אני מאמינה שיש בכל אחד מאתנו בסיס רעיוני וניסיון להתאים את הדעות לפתק בקלפי. הימים הקשים שאנחנו עוברים גורמים להרבה מאיתנו לחפש את מי שישנה את המצב. שיחזיר אותנו לימים שפויים יותר. הקיטוב גורם למחפשי כותרות מהדרג הפוליטי, לקיצונים ולמחרחרי ריב להרים את הראש ולצאת בהצהרות שגובלות בבושה. "רבין זה שלכם, לא קשור אלי" הוא משפט שממצה את הרצון להתבלט, את השינוי וההסתה. למילים יש השפעה. הן חשובות.
רבין היה ראש ממשלה כשהוא נרצח. רבין לא היה שלי או שלכם. הוא היה של כולנו. כל הפוליטיקאים וכל העם צריכים להיות מאוחדים ולהיזהר מההתדרדרות המוסרית הזו. לדבוק באחת ממצוות הבסיס שלנו 'לא תרצח' . אסור לשכוח לאן הסתה יכולה להוביל.
בשנים הראשונות שלאחר הרצח יצרנו מסורת ונסענו עם הצוות של טני"ל לביקור בקבר רבין. לבשנו חולצה שחורה, עם ציור של מטרה וכיתוב באדום
ALWAYS REMMBER THE 4TH OF NOVEMBER
לקחנו את הילדים, עמדנו בהר הרצל במעגל. נזכרנו. דיברנו. לא שכחנו ולא נשכח.
נובמבר 2020