האמת הצליח לנו. התיאור הדרמטי של מעבר הדירה של הצאצאית הוריד את הציפיות מאיתנו. הבן הצעיר הכי מועדף וזוגתו שתחיה עוברים השבוע דירה. נדמה היה שהם הקדימו את המעבר לאור הנסיעה שלנו לאילת בסופ"ש הקרוב. למרות הקדמת האירוע המכונן מסתבר שאפשר גם בלעדינו. עד כה מדובר יותר במעבר דירה ב"זום", לפחות מהצד שלנו . בכל זאת משהו יצא מהקורונה. אנחנו צופים במעבר מהצד. ה"מצלמה" כמובן סגורה כדי שלא יראו אותנו נהנים לשכב בנחת בסלון. מה שכן אנחנו מחלקים עצות, זו אחת היכולות היותר טובות שלנו....
הזוג הצעיר עובר 2 רחובות דרומה מהדירה הנוכחית שלהם. תל אביב היא עיר הדירות להשכרה. יש מלאי ענק אבל עושה רושם שהביקוש עולה עליו. אפשר לחלק את הדירות שמושכרות לצעירים לשלושה מצבי צבירה. דירות חדר שאם רוצים למצוא משהו סביר הרי שמדובר בסטטוס נדיר עם רשימת המתנה. דירות לזוגות שזה אומר חדר שינה אחד וכל השאר זו המלצה, סטטוס נדיר לא פחות. חייבים להכיר או את הזוג שעוזב או את בעלי הדירה, אחרת זו משימה כמעט בילתי אפשרית. הסוג הכי נפוץ זו דירת שותפים, שזה סיפור בפני עצמו. הוראות יצירת דירת שותפים: קח דירה ממוצעת גם אם יוצא קומה שישית ללא מעלית. שבור את כל הקירות שלה. חלק באופן הכי לא הגיוני לכמה שיותר חדרים. חלון בחדר לא חובה. מרפסת זו סיבה להעלאת מחיר. שירוקלחת מינימלית מספיקה לא משנה לכמה שותפים ובני זוגם. מטבח? מספיק קיר עם כיור. זהו הרי לכם דירת שותפים שניתן לגבות עליה סכום לא מבוטל שיסדר את בעלי הדירה וילדיהם להרבה שנים. כל דירה ולא משנה באיזה מצב צבירה מושכרת תוך 4 דקות. במקביל לאיוש המיידי נוצר שוק שחור של מכירת ריהוט עודף. מי שעוזב את הדירה מודיע למי שמתעניין שהתנאי לקבלת הדירה הוא רכישת הסלון, חדר השינה, הארון, השולחן+הכיסאות ואם אין ברירה גם את הסבתא שישנה בסלון. כולם אגב במצב של התפוררות. רק מועמדים שהסכימו לתנאי הרכש המוצע מתקדמים במעלה הסולם לבעלי הבית. אין אף צדיק בסדום. כולם קונים/מוכרים ומעבירים הלאה את המסורת.
הדירה הנוכחית שאליה הבן הצעיר עובר נמצאת במיקום מעולה. הגודל סביר, הקרמיקה בשירוקלחת נבחרה כנראה בפולניה לפני מלחמת העולם הראשונה והמטבח מתפורר בחלקו. הסיור המקדים לא עלה על נקודות החולשה של הדירה. עצה ידידותית גם אם לא נעים תפתחו את ארונות המטבח זה יכול לחסוך לכם הרבה עבודה אח"כ. למרות הכל יש לדירה מעלה אחת שמאפילה על הכל. חניה!!! ממש מפעל הפיס. בימים האחרונים הזוג, אחותו וקבוצה של חברים עסוקים בלשפץ. סותמים חורים, מגרדים תקרה מתקלפת, צובעים, מנקים עובש, מדביקים פנלים ומנקים את הגועל שהשאירו הזוג שעזב. הם מעבירים לדירה החדשה את מה שנישאר אחרי שהם מכרו את רוב הדברים מהדירה הקודמת ומוכרים את מה שהם היו חייבים לקנות מהדיירים שעזבו... בקיצור עובדים. קשה.
שר החוץ ואני עברנו בערך 7 דירות כזוג. עברנו מהצפון למרכז שוב לצפון וסיימנו במרכז. יש משהו קצת מרגש במעבר דירה. משקיעים בצביעה ובעיצוב המרחב החדש. זורקים הרבה ממה שאגרנו ומתחילים לאגור מחדש. ככל שעוברות השנים מגיעים למצב שארגזים מסוימים נשארים סגורים ממעבר למעבר. בבוידם של הבית הנוכחי שלא זזנו ממנו כבר 25 שנה יש מציאות מהסוג הזה. ארגזים עם קלסרים מימי הלימודים (לא בטוח שנשאר שם משהו). מזוודות בכל מיני מצבי צבירה שסביר להניח שברובן לא נשתמש בחיים. באחת מהן יש ואל תגלו, אמל"ח של גדוד שלם. ארגז עם ציוד צלילה שכבר שנים לא ראה מים כלשהם. הרבה אבק ואולי גם עכבר או שנים. בערב כשמשתרעים על הספה ודנים במשימות חשובות נזכרים בבלגן שבגג ומחליטים שחייבים לעשות שם סדר. בנתיים זה נשאר בגדר שורה ברשימת המשימות יחד עם אירגון מחדש של קופסת החשבונות וסידור התמונות באלבומים. במחשבה נוספת ניראה לי שאני מעדיפה לעזור במעבר דירה ולא לטפל במשימות האלו.
מאי 2021