השבוע עמדתי בקומה גבוהה בתל אביב, הסתכלתי על הגגות והאופק וחשבתי, זה קורה לי מידי פעם. לא גדלתי בתל אביב אבל איכשהו יש לי חיבור מיוחד לעיר הזו. בשנים האחרונות אני עובדת בתל אביב ומגיעה אליה כמעט כל יום אבל היא הרבה יותר מרק מקום עבודה. שנים מילדי גרים בה, יש לי הרבה זיכרונות ילדות והתבגרות ממנה, היא מקום בילוי, יש בה את החנויות הכי שוות, בתי קפה מופלאים, היא סמל לחופש אנושי ועוד הרבה דברים נהדרים .
בילדותי הגעתי לתל אביב משתי סיבות. הראשונה דודה אסתר והשנייה רחוב חנויות הנעלים שבתחנה המרכזית. דודה אסתר גרה ברמת אביב. נהגנו לבלות שם בחופשים ובחגים. בדרך כלל עם ההורים והרבה פעמים בלעדיהם. הכרנו את כל גני שעשועים והחנויות בסביבה כי היא נהגה לסחוב אותנו איתה לכל מקום. לא היו לה ילדים וזו הייתה ההזדמנות שלה לפנק ולדאוג, בכל זאת פולניה. בזכותה הכרתי גם את אזור שוק הכרמל. עד היום אני זוכרת את הקונדיטוריה שברחוב המלך ג'ורג' ליד תחנת האוטובוס בדרך חזרה לרמת אביב. לא זוכרת מה קנינו אבל הזיכרון טעים במיוחד. לתחנה המרכזית של תל אביב הגענו עם אימא. לפני כל אירוע מיוחד היה דיון לגבי הצורך בנעלים חדשות. ברגע שנפלה החלטה היינו יוצאות לדרך, עולות על האוטובוס בחיפה וישר לרחוב נווה שאנן שבתחנה המרכזית של תל אביב. לא שהיו חסרות חנויות נעלים בחיפה אבל אימא אהבה קניות זולות והיה ידוע שזה המקום הכי זול. קניית נעלים, הייתה אחת ההנאות הכי גדולות שלה, אהבה אחת מני רבות שעברה אלי בירושה. תמיד התנהלנו שם באותה הדרך, עברנו חנות חנות ברחוב ומדדנו. גם אם מצאנו משהו, הוא היה נרשם והמשכנו הלאה כי אולי נמצא נעל יותר יפה ויותר זולה בחנות הבאה. בסוף חזרנו לחנות עם נעל הבחירה ואז היה מתחיל הוויכוח על התשלום. אם הם לא הגיעו לעמק השווה אימא הייתה אומרת בואו ואנחנו היינו מדדות אחריה בייאוש ואכזבה. לעיתים לא קיבלנו את הנעלים שהכי רצינו כי היא לא הסכימה לוותר. אין ספק שאת זה לא ירשתי ממנה, אין דבר יותר שנוא עלי מלהתמקח.
ככל שגדלתי תל אביב הפכה יותר אטרקטיבית. דירות שכורות של חברים, בילויים, הופעות, בגדים מיוחדים, שווקים צפופים והכל בגיחות חד יומיות מלאות הנאה. הנסיעות כוונו במיוחד לרח' דיזינגוף לכל אורכו עד הסנטר, לשינקין, שוק הפשפשים ביפו, מוזאונים (נדיר אבל היה), ימים של עונג. כך הכרתי עוד ועוד אזורים בעיר לא הפסקה ועד היום בכל הזדמנות אני אוהבת לשוטט בה וליהנות מפינות חמד ושכיות חמדה. כל יום כזה מחייב חברה טובה שאין לה בעיה לצעוד עד בלי די. אנחנו מתחילות ואף פעם לא יודעות מתי נחליט שסוגרות את היום. הולכות בקצב דיבור ותוך כדי בודקות את החנויות ודוגמות אותן לפי הרגשה, חשק או מחיר. מידי פעם נעצרות באיזה בית קפה שמצאנו בדרך וממשיכות.
מאז ששניים מילדי גרים בעיר יש לי הרגשה שהעיר התקרבה אלי עוד יותר. הכרנו דרך הילדים בתי קפה, מסעדות, ומקומות חדשים. מרגיש כמו היכרות חדשה ומרעננת. מידי פעם בעיקר בימי שישי אנחנו קופצים לביקור קצר, יושבים בבית קפה ובוחרים כיוון. לפעמים מתחילים בנחלת בנימין ומסיימים בחלק האחורי של שוק הכרמל, מומלץ. יש שם אווירה מיוחדת ופשוט מהנה להסתובב שם. על הדרך אייך לא עורכים קצת קניות, עוברים דרך דוכני הבשר ושוזפים עיניים בכל מה ומי שזז. לפעמים בוחרים כיוון אחר והולכים לאזור לוינסקי לקניות של פירות יבשים ושאר תופינים מיוחדים. לא לשכוח גם את יפו ושוק הפשפשים שזה בכלל רומן מרתק המשלב כמה אהבות שלי. עמדתי והסתכלתי על גגות תל אביב וראיתי את עצמי בכל פינה.
מרץ 2023