כל שנה חיכיתי לטיול השנתי. אני זוכרת כל טיול שנתי מכיתה ז' ועד יב' . זה היה אחד האירועים שהכי היה שווה לחכות להם. הטיולים היו משלושה ימים ומעלה של לינה בבתי ספר שדה בכל רחבי הארץ. טיולים מיוחדים שבהם כבשנו את הארץ מצפון לדרום. כל שנה זה היה באזור אחר. טיולי כוכב עם לינה בבית ספר שדה ומסלולים של עשרות ק"מ כל יום. למצדה טיפסנו מאזור הסוללה וירדנו בשביל הנחש. את ואדי קלט עברנו לאורכו בצמוד לאמת המים כולל ביקור באחד המנזרים באזור. זחלנו במערות, טיפסנו על הרים וצרבנו בזיכרון עשרות אתרים ברחבי הארץ. הטיול שהכי נחקק בזיכרוני היה לסיני בכיתה יב'. נסענו לשבוע וישנו בבי"ס שדה "צוקי דוד" שבמרומי סיני, ממש ליד סנטה קטרינה. התארגנו לבד על האוכל. הכנו תפריטים לכל יום, אספנו כסף, קנינו את המצרכים בצרכניה וארזנו אותם ב'ברוסים'. אני זוכרת תפוזים והרבה לחם עם ממרח סנדוויץ' . פעם היה דבר כזה ואין לי מושג מה זה הכיל. בבוקר טיפסנו עד לפסגת ג'בל מוסא (הידוע גם כהר סיני) על כל 750 המדרגות שלו ולא שכחנו להצטלם למעלה בפסגה. הצילומים מאז כבר מצהיבים מיושן. הזיכרונות מתערבבים בטיולים נוספים שערכתי בסיני אם זה עם התנועה ואם זה עם הגרעין. מאז עברו הרבה שנים ואני ממשיכה לטייל. שר החוץ ואני אוהבים לטייל כאשר מזג אוויר נוח, ז"א בעיקר בחורף. רוב הטיולים הם עם חברים והמשפחה.
במקביל לטיולים המזדמנים האלו יש טיול שנתי אחד שעליו אני לא מוותרת. כבר שנים, (יותר מ 15) שאנחנו יוצאות, חבורה של בנות לטיול שנתי באילת. נרשמות בינואר למחזור של אוקטובר גם אם יוצא נובמבר. לא מתקטננות על התאריך העיקר שנצא ושמתאים לכל מי שמצטרפת. הטיול השנתי הזה שונה ברמות מהטיולים שהייתי רגילה להם בהיותי תלמידה. הטיול השנתי הזה הוא לא בסגנון של מיליון כוכבים אלא מסתפק בחמישה כוכבים. הכי אחר. הטיול השנתי שלנו מתנהל במתכונת קבועה. משריינות את התאריך מכל הכיוונים. אין מצב לבטל. הפעם היחידה שהתבטלה הייתה בשנה שעברה, בגלל הקורונה. הטיול בנוי משלושה חלקים: אוכל, קניות ודיבורים. מגיעות למלון ומתחילות לבלוס. מקבלים את פנינו בארוחה מפנקת. כריכים, סלטים, עוגות, כיד הדמיון הטובה של המלון. חס וחלילה שלא נאבד במשקל. מזל שאנחנו לא משאיות שנשקלות בכניסה וביציאה מהעיר. ניראה לי שהיינו משלמות על משקל עודף... מאחר ומדובר באירוח על בסיס חצי פנסיון עם תוספת של כיבוד מפנק בצהריים אנחנו מקפידות להגיע לכל הארוחות. כל שנה אני מתכננת שהפעם אשתדל לאכול פחות, אבל לא מצליחה לעמוד בהחלטה. אני אצום כשאחזור הביתה. הפעם באופן מפתיע עשינו קצת ספורט. זה השפיע בעיקר על רגשות האשמה בנוגע לכמויות האוכל שנערמו על הצלחת ונאכלו עד תום. לא אומרות לא על אוכל.
בקניות יש לנו סדר קבוע. אין אתר שאנחנו מפספסות. ביג, מול הים, אייס, המשביר, שדרת המעצבים וחנויות מזדמנות אחרות. מספיקות הכל. עוברות אתר אתר ואם צריך חוזרות לפעם נוספת. פעם קנינו לילדים. עכשיו התווספו לפחות לחלקינו נכדים, אז הרשימה גדלה. חודשים לפני הנסיעה כל מה שעומד להיגמר מתווסף לרשימה של "נקנה באילת". הבעלים זוכים מידי פעם לתשורה סמלית. שיחשבו שחשבנו עליהם. במקביל לאוכל ולמסעות הקניות אנחנו יושבות בבתי קפה או בים ומדברות והרבה. אין נושא שלא מגיעות אליו. מדברות על הבית, הילדים, הבעל, העבודה, החמות, השכנים. רק תגידו נושא ותיראו שעברנו עליו. הייתה תקופה שכולנו עבדנו במקום אחד ואז בכלל היו לנו על מה לדבר. עכשיו אנחנו מפוזרות אבל זה לא מפחית מהיכולת לשוחח על הכל.
ירדנו לאילת חמש חברות. חזרנו חמש חברות עם מטען עודף. מטען של קניות, של קילוגרמים והכי חשוב של מצברים מלאים. ארבעה ימים של טיול שנתי שאנחנו מחכות להן כל שנה. לשנה הבאה בירושלים הבנויה, גם אם יוצא אילת.....
אוקטובר 2021