הימים חולפים שנה עוברת. ככה בלי הכנות מוקדמות הגיע הטיול השנתי עם החברות לאילת. ממש במקרה בשבוע הבא מגיעות הבחירות. אירוע אחד כייף והשני גועל. שני אירועים שאינם קשורים זה בזה אך לשניהם יש פוטנציאל לחגיגה. הבחירות אמורות להיות חגיגה לדמוקרטיה, פסטיבל, ממש כמו הנסיעה שלי לאילת אך מה לעשות המצב לא ממש מרגיש חגיגי. ביום הבחירות מקבלים יום חופש שהרבה מאיתנו היו מוותרים עליו וגם על הבחירות. פעם לפני הרבה שנים היינו בוחרים פעם בארבע שנים. כן היה דבר כזה. היו ממשלות יציבות, היו שרים שכיהנו מספר רב של קדנציות. לא חצי שנה או שנה במקרה הטוב אלא שנים על גבי שנים. הייתה יציבות. בשנים האחרונות הבחירות מגיעות במרווחים קצרים בהרבה. כל מערכת בחירות נעשית יותר מלוכלכת ויותר מעצבנת. אף אחד כבר לא מחכה לתשדירי הבחירות. אין בדיחות על האוניברסיטה בנתניה (מי שזוכר/ת חייב/ת להיות בגילי...). בשנייה שאני שומעת את המילה תעמולה או בחירות אני מיד מזפזפת. רובינו יודעים למי הם מצביעים, אין יותר מידי התלבטויות. אתה או בעד או נגד. אין חגיגה ואין מסיבה.
הנסיעה לאילת לעומת זאת היא בהחלט סיבה למסיבה שאנחנו מתכננות שנה מראש. הראשונה שמקבלת את יונת הדואר עם הברושור שולחת ענן עשן וכולנו מתיישבות לבחור תאריך ולשלוח כמה שיותר מהר את הטופס. השנה התעכבנו קצת ולא קיבלנו את התאריך שרצינו מה שגרם לפיצול כואב. שתיים בתאריך אחד ושלוש בתאריך אחר. קיבלנו את רוע הגזירה אולם בתזמון לא מובן ובהצטרפות כוכבים מקרית נוצר מצב שיכולנו להחליף תאריך והצלחנו לקבץ את כולנו יחד למלון באילת. אושר גדול ירד ברחבי השרון ופתח תקוה.
המלון לא הכזיב, הים היה תענוג והשיחות נמשכו עד תשע בערך כי אז נפלנו שדודות ונרדמנו. ככה זה כש"נערות" בגילנו שותות קוקטיילים בבר רועש ומלא. אני שתיתי משהו שנקרא 'קזבלנקה', היה מעולה ומרדים. הקניות הפעם נסובו אצל רובינו סביב הנכדים וכך גם השיחות. דרך אגב ממש שווה לקנות תמ"ל באילת. הבחירות לא עלו בשיחות. היו כל כך הרבה נושאים לשיחה שהנושא הכי משמעותי לא עלה. יש הרגשה שאם לא נדבר על מה שיקרה בשבוע הבא אולי לא נשים לב וזה יעבור. לצערי מה שיקרה בשבוע הבא ישפיע על העתיד שלנו של ילדינו וגם של נכדינו. מדינה שלא מצליחה להחליט פוגעת באזרחיה. אי אפשר שכל שנה יהיו בחירות. אי אפשר שהפוליטיקאים יזפזפו בין מפלגות וישנו דעות חדשות לבקרים. ממשלה שנשענת על חודו של אדם כזה או אחר גורמת לאותו אדם להרגיש שהוא הקובע. הייתי רוצה לראות שם אנשים אחרים. אנשים ישרים, שרואים מעבר לנהנתנות האישית. לצערי עושה רושם שאין הרבה מהזן הזה בכנסת ישראל.
הטיול שלי לאילת הסתיים וה"פסטיבל" של שבוע הבא עומד בפתח. אני כל הזמן מנסה להבין אייך הגענו למצב כל כך מחורבן. קשה לי, למרות הדעה המאוד ברורה שלי, להאשים רק אדם אחד. יש כאן אוסף של אנשים שמאפשרים למצב להתקיים. אנשים בינוניים המנצלים את הפוליטיקה לתועלתם האישית. כמובן שכל אחד ואחת כאלו משכנעים את כולם כמה שהם צודקים, כמה שדרכם היא הנכונה וחייבים לבחור דווקא בהם. ככל שהימים עוברים ויום שלישי מתקרב כך אני יותר ויותר מנסה להיות עסוקה בדברים אחרים ולהתעלם. אני מסתכלת על המפגינים בצמתים ואני שמחה שעדין יש אנשים שמוצאים את הכוח להילחם על דעותיהם ועל העתיד של כולנו. אם ההורים שלי היו בחיים הם בטוח היו מחזיקים שלטים ויוצאים לרחובות. אבא שלי היה אדם מאוד פוליטי ותמך כל חייו במפלגה אחת. למרות השינויים הדרסטיים שהמפלגה הזו עברה סביר להניח שהוא לא היה משנה את בחירתו. אני לא מצליחה לגרום לעצמי להיות מעורבת מעבר לבחירת הפתק תוך מלמול תפילה. אם לא יועיל בטח לא יזיק.
אוקטובר 2022