אביב הגיע פסח בא והשבוע גילתי שאני אגרנית. שנים שאני מקפידה קלה כחמורה לא לאגור. מקפידה אבל בעצם כך התברר לי השבוע שרק באופן חלקי. אני כידוע אוהבת לרכוש בגדים עם העדפה ליד שניה. עקב כך הארון נוהג להתפוצץ ולעלות על גדותיו ואני מקפידה להוציא באופן מסודר בגדים שנס ליחם ולהעבירם הלאה. אממה אני מקפידה על הארון שלי ומה עם שאר הבית. שאלה טוב והשבוע הבנתי שקצת פחות בלשון המעטה. לקראת חג הפסח הבא עלינו לטובה מקיימים בישוב שלנו באופן די קבוע שוק בשנקל (פעם זה היה שקל אבל לאור עליית יוקר המחיה החליטו להעלות את המחיר). הרעיון של השוק הוא שזבל של אחד הוא בול מה שחסר לאחר. כל הישוב משנס מותניו ומחפש מה אפשר למסור. אז שינסתי ונדהמתי. התחלתי בארון שלי שעל פניו די מסודר. למעלה למעלה במדף ששנים לא הגעתי אליו מצאתי אוצרות שנאלצתי להכריח את עצמי להוציא. להיפרד ממלבושים שאין לי שמץ של מושג למה אני שומרת. ועדין למרות הפרידה קורעת הלב יש מספר מועט של בגדים שנשארו ושברור שלא אלבש בחיים. למשל- שתי השמלות מהחתונות של הבנים. מישהו יכול להסביר לי מדוע אני לא מוציאה אותן מהארון? אפילו עכשיו תוך כדי כתיבה אני לא מבינה את עצמי.
האגרנות האמיתית התגלתה לי בשאר חדרי וארונות הבית. הילדים אמנם עזבו את הבית כבר מזמן אבל החדרים שלהם עדין מלאים בציוד – אז זהו שלא. השבוע עברנו פרידה והתנתקות. הוצאתי מהבית כמות של שקיות אשפה ירוקות ענקיות שלא היו מביישות אוטו זבל ממוצע. נאלצתי לעשות יותר מסיבוב אחד על מנת להביא את כל הכבודה למוקד הציוד. נסעתי עם בגדי ב' מרובבי אבק הלוך ושוב תוך כדי מלמול הברות קטועות בנימה של חוסר אמון על הכמות הבלתי סבירה בעליל שהצטברה בבית. עברתי חדר חדר ונפטרתי מבגדים ומעוד כהנה וכהנה (רמקול, אוזניות מאוורר, תחפושות, כובעים, נעליים) וכמובן מהחדר של הבת המועדפת רק תוך כדי שיחת וידאו ואישור כתוב בשלושה העתקים כי אחרת אני משולה למתה. בסיום הניקוי נחלקי של החדרים קפצה עלי רוח שטות והחלטתי שאני הולכת על האקסטרים בכל הנוגע למאגרים נשכחים ואני עולה לגג!!!! לקח לי זמן לשכנע את שר החוץ שישתף פעולה. מה בסך הכל רציתי? שיעלה על כיסא ויפתח לי את הפתח בגג ואז יעמוד על הסולם כדי לקבל ממני את החפצים שהחלטתי להיפרד מהם ולהוריד אותם למטה. כאילו מה יש לו כבר לעשות? לאחר משא ומתן קצר שר החוץ הואיל בטובו ונעמד על הסולם. אני עליתי לגג ומיד התחרטתי. הגג לא מסביר פנים בלשון סגי נהור- הוא עמוס ומאובק ואוי, כמה לא בא לי לסדר אותו. בחלומי מגיעה פיה ובמטה קסם מפנה משם את הכל ומעבירה גרניק על החלל . אין מצב שיש שם משהו שאני צריכה. אז עמדתי והסתכלתי ימינה ושמאלה ונתקלתי בקופסא מלאה בצלחות ולידה ערימת סירים מאובקת. נשמתי עמוק בלי לקחת לריאות את כל האבק והורדתי את הצלחות ששמרתי כי 'אולי הילדים ירצו'. כמובן שיש לי ילדים פיינשמקרים שמסרבים לקבל את הזבל שאני שומרת, החצופים. לא שזה הפריע לי לשמור אבל הפעם חתכתי בבשר החי והחלטתי שדי.
מיד לאחר שכל הכבודה ירדה למטה העברתי אותה למוקד השוק כדי שלא יהיו לי הרהורי חרטה. התהליך לא היה קל ועד היום יש בי הרהורי חרטה אבל זה כבר אבוד לי. נראה לי שבשבת אני אלך לראות אם אפשר לרכוש חלק מהדברים בחזרה... נראה לכם? אני אלך לראות אם יש שם מציאות שבדיוק אני צריכה!!!
אפריל 2025