אני אוהבת קניות, זה ידוע. מבחינתי גם קניות בסופרמרקט זה קניות אבל בנושא הזה יש לי עדיפות ברורה. אם כבר סופר אז בחו"ל. ממש פיינשמקרית שמשתדלת להיכנס לסופר רק בארצות רחוקות. בארץ לשמחתי, שר החוץ אחראי כמעט בלעדי על הקניות. כמעט שנתיים לא עזבתי את גבולות הארץ ואני מתגעגעת לאחת ההנאות הכי גדולות שלי. אהבתי לקניות בסופר התפתחה עם השנים. עד שעזבתי את בית הורי חוץ מקפיצות אקראיות לצרכניה לקנות איזה קמח/חמאה/חלב, לא ממש ערכתי קניות. המוצרים הגיעו הביתה ללא שהיה לי יד ורגל בתהליך. בצבא בקיבוץ היה לנו את המרכולית, שם קנינו בעיקר סיגריות ובירות. אוכל קיבלנו בחדר אוכל או גנבנו מהאקונומיקה (מחסן המטבח). כל השאר היה אייך לא מההורים. שמתי לב שהילדים שלי למדו את דפוס ההתנהגות הזה ממני. הבית שלנו זה הסופר שלהם. כשעזבתי את בית הורי התוודעתי לחדוות הקניות בסופר. יש משהו מדיטטיבי בהליכה בין המדפים והשבילים של הסופר. ככל שהוא יותר גדול ככה יותר טוב. המסלול בדרך כלל קבוע. עדיפות על ביקור עצמוני ללא גרורות בצורת ילדים או בנזוג משועמם. הכי כייף לבד כי אז אפשר לחלום ולהתעכב ליד כל מיני מוצרים מעניינים או חדשים. בחו"ל הביקור בסופר גורם לי להרגיש שאני חלק מהמקום. מתבוננת וסופגת את האווירה. מחפשת מוצרים שאני לא מכירה. קונה רק את השונה והמיוחד. יכולה להסתובב שעות בסופר אבל לא תמיד זה יוצא כי בדרך כלל אני לא לבד. שר החוץ, אחרי שהשביע את רעבונו כבר לא ממש מתעניין במוצרים שעל המדפים. בכל טיול אני קונה כל מיני מוצרים מעניינים שרק כשפותחים אותם מזהים מה זה. היו כל מיני קניות מוזרות של רגלי תמנונים, שמן זית חריף במיוחד וממתקים בכל מיני צורות וטעמים. יש כמובן את הסופרים הענקיים בארה"ב ובקנדה שזו בכלל חוויה חוצגופית. קוסקו, טארגט. אחחח מי יתנני קפיצה קטנה לחו"ל. בארץ עם השנים האחריות למלאי המוצרים עברה לשר החוץ. הוא מצידו לא ממש עלץ לנוכח המטלה אבל הוא עומד בה בגאון. למרות היכולות המרשימות שלו להתמודד עם המשימה יש כמה תופעות לוואי בלתי נמנעות. הוא קונה את מה שברשימה פלוס תוספות מראשו הקודח. תהליך כיבוש היעד מתחיל תמיד יום לפני בניג'וס 'תכיני רשימה'. מכינה שתיים. אחת מה לקנות ואחת מה לא לקנות. הרשימה השנייה חשובה כדי שלא נמלא את הבית בעשרות בקבוקי שמן או סרדינים. מאחר והוא משימתי הוא קונה גם אם זה דומה. מה לעשות זה מה שהיה. לעתים כאשר אני מעזה להעיר על הקניה הלא מובנית של כוסמת במקום בורגול או אפונה ירוקה במקום שעועית ירוקה אני מקבלת תשובות בנוסח: מה ההבדל? הלו! זה ששניהם ירוקים זה לא אומר שזה אותו המוצר. והמשפט האהוב עליו 'כבר קניתי! להחזיר?' ואייך לא הפרצוף הנעלב של 'אני טרחתי וקניתי ולך יש רק טענות'...פולני, אמרתי? לפעמים אני חושבת שצריך ליצור אפליקציה לגברים תועים בסופר. אני אכין את הרשימה ומיד בכניסה לסופר האפליקציה תזהה את המקום הספציפי והוא יקבל רשימה מותאמת עם תמונות. אפונה ירוקה – תמונה ומיקום במדף ובשורה הנכונה. כל סוג של קינואה או עדשים ירשמו במדויק כולל תמונות ואפילו הסבר. שמפו/מרכך/מסיכה- בדיוק מה שאני רוצה ולא 'זה מה שהיה על המדף'. אם אפשר להוסיף גם שוק חשמלי קטן אם הוא בוחר מוצר לא נכון או מיותר אני מסודרת. היום הקניה היא בסגנון רולטה רוסית. לפעמים נהדר ולפעמים למות.
מספר חולי הקורונה בישראל ובחלקים מסוימים בעולם גורמים לי לאופטימיות זהירה. אני כבר מתחילה לחלום על ביקור בשדה התעופה. "זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס גדול ממריא.. ז'ה טם איי לאב יו טרמינל בלה מיה".
יוני 2021