בחוץ יורד מבול, גשם זלעפות, ברקים ורעמים. חורף מדהים ואני בדיכאון. שונאת חורף, אפילו מתעבת. נכנסית לדיכאון קל וסובלת. לא פופולרי להגיד אצלינו ששונאים חורף. מגיל צעיר אנחנו מדקלמים שגשם זה בעצם גשמי ברכה. בצורת זה דבר נורא. בטלביזיה מופיעות פרסומות מפחידות עם פרצוף מתפורר "ישראל מתייבשת". כל המדינה באטרף עם המדיד של הכנרת. בכל יום של גשם לצד כמות המימטרים מודיעים כמה ס"מ הכנרת עלתה. יש דיונים קבועים האם היא תגיע למפלס העליון? האם השנה יפתחו את סכר דגניה? מדינה קטנה עם שלולית וכולם בשגעת.
ניצני תיעוב החורף החלו אצלי בגיל צעיר מאוד. במשך שנים קפאתי מקור. גרנו בבית גדול שחומם על ידי תנור נפט קטן. גרתי על התנור. הוא הלך איתי לכל מקום כולל למקלחת. בלילה הייתי מתכסה בשבע מאות שמיכות ובלילות קשים הצטרף אלי בקבוק חם. כזה מגומי של פעם שעטפו במגבת. הייתי רזה וקפואה. ההורים שלי דגלו בחיסכון. קר לך תלבשי סוודר או שנים או שמונה. התנור הזה מספיק. היה לנו תנור פיירסייד קטן עם מיכל נפט מאחור. כאשר הלהבה הייתה יורדת היה מגיע הזמן למילוי המיכל מחדש. אבא היה פותח את החלק האחורי של התנור שולף את המיכל ויוצא החוצה לקור. הוא היה ממלא את המיכל בנפט ובתנועות בטוחות היה דוחף אותו בחזרה לתנור. כמובן שכל הטקס היה מלווה בצעקות של אמא שלי על זה שהוא תמיד חייב ללכלך ושכל הבית מסריח מנפט ושינקה כי הוא טיפטף נפט על הריצפה. סה"כ תהליך סטנדרטי בכל בית לא? מידי פעם בימי קור עזים היו מדליקים עוד תנור שעמד בקצה המסדרון. לא ממש חימם אבל הפיץ אור וריח. מתי שהוא שודרגנו עם שני אביזרים ששינו לי את הטמפרטורה. הראשון היה הסדין החשמלי שסידר לי את הלילה. העלתי את עצמי באש. כבר לא הצטרכתי לחרף את נפשי כדי להיכנס למיטה. מתניעים את הסדין לפני שהולכים לישון ונכנסים למיטה חמה. מדהים. את התענוג הזה הרסה לי התקשורת. החלו להפיץ סיפורי זוועה על שריפות במיטה וקצר חשמלי ועוד ועוד סיפורים מסמרי שיער. נאלצתי לעבור גמילה, אמנם איטית אבל לא הייתה דרך חזרה. מזל שעברו כמה שנים והקור כבר לא היה אותו דבר. מה שעוד עזר לעליית החום הבייתי היה התקנת תנור נפט יצוק ברזל שעבד 24 שעות ביממה. הקירות הקפואים של בית הורי הפשירו אט אט והקור הפך להיות נסבל. עם השנים נוספו עזרי חימום נוספים כמו תנור ספירלה קטן על הקיר במקלחת, מפזר חום בחדר אבל זה לא ממש שינה את שנאתי את החורף.
עברו השנים והחורפים כבר לא אותו הדבר. בכל זאת יש מה שנקרא התחממות גלובאלית שככל הנראה השפיעה גם עלי. החורפים לא ממש גשומים והיו שנים שהכנרת ממש הדאיגה את כולנו. גלי החום הסביבתיים והאישיים העלו את הטמפרטורות בישראל ובגוף שלי וכתוצאה מכך פחות קר לי. באופן מפתיע מפזר חום קטן מספיק לחימום הסביבה. בלילה אני אפילו מזיעה אבל זה גם בגלל הכלב שמחמם לי את הרגלים. החורף השנה התמהמה ואני חגגתי. בשקט בלב. לא נעים כולם כל כך דואגים. שר החוץ הוא מאלו שהחורף גורם להם לאושר רב. הוא מקשיב לתחזית באובססיביות. כל בוקר הוא בודק כמה ס"מ נוספו לכינרת וכל ענן שחור בשמים גורם לו להתרגשות. אני כאמור בדיכאון מכל ענן מזדמן שלא לדבר על הגשם שלא מפסיק לרדת. מזל שלצד הדיכאון החורפי הרגעי אין כמו הטבע בחורף. הכל ירוק ופורח. אהבת הפרחים הידועה שלי מאזנת את שנאת החורף. השבת נצא ליער ליהנות מהפריחה המדהימה ולשכוח קצת מהסגר הסגרירי הנוכחי.
ינואר 2021